פתחי ואח' נ' בודנר ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה ותביעה שכנגד בגין תאונה שארעה ביום 13.5.13 בין התובע (והנתבע שכנגד) לבין הנתבע (והתובע שכנגד) בכביש מס' 1 בואכה ההשתלבות לכביש 443. לנוחיות הדיון יקראו מעתה התובע והנתבע.

מספר ימים לאחר התאונה, הגיש התובע תביעתו לבית משפט זה, בה טען כי הנתבע, נוהג ברכב מסוג סיטרואן התנגש ברכבו שלו.

2.לטענת התובע התאונה ארעה עת התובע נסע בנתיב השמאלי המשתלב לכביש 443 והנתבע נסע בנתיב הימני, כאשר לפתע וללא סיבה ברורה פנה הנתבע שמאלה לנתיבו ופגע בו בצידו הימני קדמי. לדברי התובע, כאשר החליפו פרטים, הסביר הנתבע את סטייתו הפתאומית בכך שמכשיר הניווט ברכבו הורה לו לפנות שמאלה. בתמיכה לתביעתו צרף התובע חוות דעת שמאי מטעמו המפרטת את הנזקים שאירעו לרכבו בסכום כולל של 4,000 ₪ בתוספת שכ"ט השמאי בסך 550 ₪. עוד צירף התובע תמונות של רכבו לפיהן עיקר הפגיעה היתה בחלקו הימני קדמי של רכבו.

3.כתב ההגנה של הנתבע היה דל, ובו נטען כהיא לישנא: "דוח השמאי המצורף (בקשנו גם המצאת תמונות יומצאו בהמשך) ביחס למקום הפגיעה מעיד כמאה עדים על האשם. מכחיש כמובן טענת התובע כי סטיתי שמאלה". לכתב ההגנה צורף דו"ח שמאי מטעם הנתבע שהעמיד את הנזקים שנגרמו לרכבו של הנתבע על סכום של 19,923 ₪ בתוספת שכ"ט השמאי בגובה 1,251 ₪.

במקביל להגשת כתב ההגנה, הגיש הנתבע תביעה שכנגד על סכום של 13,000 ₪ ובנימוקי התביעה נרשם "כמפורט בכתב ההגנה". הא ותו לא.

ביום 23.1.14 צירף הנתבע תמונות של רכבו שלו לאחר התאונה, וביום 30.1.14 הגיש התובע כתב הגנה בתביעה שכנגד על דרך ההפניה לכתב התביעה.

4.ביום 13.2.14 התקיים הדיון אליו התייצבו הצדדים, כאשר מטעם התובע התייצב גם חברו שהיה עמו במועד התאונה.

בחקירתו, שב התובע על גרסתו כפי שהובאה בכתב התביעה. לפיה בעת הירידה לכביש 443 בעת שנסע בנתיב השמאלי לנתיבו של הנתבע, סטה האחרון מנתיבו ופגע בו. העד מטעם התובע מר מרכוס אחו, שהמתין מחוץ לאולם בזמן חקירת התובע, הצהיר אף הוא כי הנתבע סטה שמאלה לנתיבם, מבלי לאותת, ואף העיד כי הנתבע אמר לו שתוכנת ה- waze היא שהורתה לו לפנות שמאלה.

5.לאחר שנחקרו התובע ועדו, החל הנתבע בעדותו. הנתבע פתח את דבריו באמירה "בגדול התיאור די דומה". נוכח אמירה זו, ביקש בית המשפט להבין מדוע הוגש כתב תביעה שכנגד, באם אינו חולק על טענות התובע. או אז הואיל הנתבע לפרוש גרסה עובדתית מטעמו, השונה מהותית מהמסכת העובדתית שהובאה על ידי התובע.

הנתבע העיד כי בעצם לא היו במסלולים מקבילים אלא באותו הנתיב – נתיב שמאלי, וכי התובע לא שמר מרחק וכאשר בא לפנות שמאלה והאט לשם כך, פגע בו התובע מאחור. התובע אף השמיע את השיחה עם הנתבע לאחר התאונה אולם לא היה בה כדי לשפוך אור או ליתן מידע חדש שלא בא בכתבי הטענות ומשכך לא היה מקום לעכב הדיון עד לתמלולה והגשתה לבית המשפט.

6.גרסה עובדתית זו לא נטענה במי מכתבי הטענות שהוגשו על ידי הנתבע, ומדובר, כאמור, במסכת עובדתית שונה מהותית מהגרסה שהובאה על ידי התובע. למרות שמדובר במיקום רכבים אחר ומנגנון תאונה שונה, הדברים לא הובאו בפני בית המשפט לפני הדיון ובטרם הבהיר בית המשפט לנתבע כי אין למעשה גרסה מטעמו, ואת משמעות ההסכמה עם גרסת התובע. משכך אני קובעת כי מדובר ב"גרסה כבושה". הנתבע כבש אותה בלבו על אף שהיא רלבנטית ובעל משקל וכידוע:

"הכובש את גרסתו, חשוד על אמיתותה: "מדובר איפוא בגרסה כבושה של הנתבע, שהועלתה לראשונה רק לאחר הגשת התביעה נגדו. מטבע הדברים, בית המשפט נוטה להפחית ממשקלה של עדות כבושה: ' 'עדות כבושה' היא עדות, שהעד המוסר אותה בבית המשפט, "כבש" אותה בלבו על אף שהיא רלוונטית וברת משקל לעניין, ולא גילה אותה אלא בשלב מאוחר ... הכלל הוא: עדות כבושה, ערכה ומשקלה מועטים ביותר, משום ש"הכובש את עדותו" חשוד, מטבע הדברים, על אמיתותה, זאת כל עוד אין בפיו הסבר משכנע : על שום מה נכבשה העדות עת רבה ; ומדוע החליט העד לחשפה'. י' קדמי, "על הראיות" (מהדורת תשס"ד), ע' 400."

(ת.א. (ת"א) 12124/06 בנק לאומי סניף רחובות נ' סגמט הנדסת חשמל בע"מ , בעמ' 5 - פורסם בנבו). ראה גם (ת"א) 30288/05 בנק אוצר-החייל סניף באר שבע נ' שלומית בן , בעמ' 7 - פורסם בנבו).

6.בעוד שהתובע הביא גרסה מלאה, הנתמכת בעד מטעמו, הגיונית וסדורה, הנתמכת בחוות דעת שמאי, לא הביא הנתבע גרסה בפני בית המשפט, שוב ושוב חזר הנתבע ואמר "התמונות מדברות בעד עצמן" ולא היא. תיאור התאונה כפי שהובא על ידי התובע מסביר כיצד ארעה הפגיעה דווקא בחלק הקדמי הימני של רכב התובע. אוסיף כי גם לו יצויר כי התאונה ארעה כנטען על ידי הנתבע, הרי שלכאורה, הנזק לרכב התובע היה צריך להיות במרכז רכבו ואילו כאן הוא בפינתו הימנית.

אוסיף כי עדות העד מטעם התובע היתה קוהרנטית, כנה ותאמה את עדותו של התובע.

8.אני מקבלת את תביעתו של התובע ודוחה את התביעה שכנגד שהוגשה על ידי הנתבע.

הנתבע ישלם לתובע את סכום התביעה בסך 4,550 ₪ בתוספת אגרת בית משפט בסך 50 ₪. סכומים אלו ישולמו בתוך 30 מהיום שאחרת יישאו ריבית והצמדה עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מיום המצאת פסק הדין.

תואיל המזכירות להמציא פסק הדין לצדדים.