פשצנקו נ' מדינת ישראל - פסקדין

פסק דין

כללי

לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בחיפה, אשר ניתנה ביום 23.10.13 על ידי כב' השופט בנג'ו בתיק פ"ל 5447-11-10 (להלן: התיק שבפנינו) לעניין תחילת מניין תקופת הפסילה שהוטלה על המערער.

לוח הזמנים הרלוונטי לענייננו:

בתאריך 3.3.11 הפקיד המערער את רישיונו במסגרת הליך פסילה עד תום ההליכים בבית המשפט לתעבורה בחיפה בתיק תת"ע 1000-07-10 (להלן: תיק הפסילה).

בתאריך 2.6.11, גזר על המערער בית משפט לתעבורה בחיפה בהליך שבפנינו 30 חודשי פסילה בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים וקנס בסך של 800 ₪, וזאת לאחר שהמערער הורשע בעבירות של נהיגה בזמן פסילה וכן נהיגה ללא פוליסת ביטוח בתוקף. כאמור לעיל, מדובר היה 3 חודשים לאחר שהמערער נפסל עד תום ההליכים במסגרת תיק הפסילה.

ביום 17.1.12 נגזר דינו של המערער במסגרת תיק הפסילה, והוא נדון, בין היתר, לעונש פסילה בפועל לתקופה של 30 חודשים בפועל החל מיום 3.3.11 (מועד פסילתו עד תום ההליכים בתיק הפסילה).

ביום 22.10.13 הגיש המערער לבית המשפט לתעבורה בחיפה (בתיק שבפנינו) בקשה לקבוע את מועד תחילת מניינה של תקופת הפסילה בתיק שבפנינו הוא מיום 2.6.11. בקשה זו נדחתה ביום 23.10.13 ומכאן הערעור שלפניי.

טענות הצדדים

ב"כ המערער הפנה להוראות סעיף 42 (א) לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: פקודת התעבורה) וטען כי סעיף זה, הקובע עקרון של "הצטברות פסילות", אינו מתייחס למקרה שבפנינו אלא למקרה של פסילה המוטלת במצב בו פסילה קודמת (בתיק אחר) טרם נסתיימה. ואולם, במקרנו – כך נטען - במועד מתן גזר הדין בתיק שבפנינו לא נדון המערער לפסילה קודמת אלא "רק" נפסל במסגרת הליך פסילה עד תום ההליכים, וממילא הפסילה הסופית במסגרת תיק הפסילה הוטלה במועד מאוחר יותר לפסילה בתיקינו. משכך, לשיטתו, הפסילות שהוטלו בתיק דנן ובתיק הפסילה עד תום צריכות להיות חופפות.

בנוסף, טען המערער כי שגה בית משפט קמא שעה שקבע שעליו להפקיד בתיקינו תצהיר כתחליף רישיון נהיגה בכדי שיחל מניין תקופת הפסילה, שכן במועד מתן גזר הדין בתיקנו המערער כבר הפקיד את רישיונו במזכירות בית המשפט לתעבורה בחיפה, וזאת במסגרת תיק הפסילה. משכך לא הייתה מוטלת עליו חובה להפקיד תחליף רישיון באותה מזכירות של אותו בית משפט.

הוסיף המערער וטען, כי רע"פ 8317/10 כהן נ ' מ"י (8.2.11), (להלן: פס"ד כהן) עליו הסתמך בית המשפט קמא בהחלטתו מתאריך 23.10.13, מתייחס למקרה בו גזרי הדין ניתנו בבתי משפט שונים דבר שלא מתקיים בעניינו, בו גזרי הדין ניתנו באותו בית משפט - בית המשפט לתעבורה בחיפה.

עוד הפנה המערער לתקנה 557 (ה) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: תקנות התעבורה), הקובעת כי במקרה של שתי פסילות יש להפקיד אישור הפקדה (ולא תצהיר), שניתן בתיק האחד, בבית המשפט האחר שהטיל פסילה נוספת, ואילו בעניינו עסקינן באותו בית משפט וכמובן שבאותה מזכירות, ולכן לא היה מקום להמציא אישור חדש בעניין. בהקשר זה, וכתמיכה בטענתו, הפנה המערער לאישור הפקדה (נספח ז' להודעת הערעור) שהופק, לטענתו, באופן אוטומטי בתאריך 3.10.13.

מנגד, התנגדה המשיבה והפנתה לחקיקה רלוונטית ולהלכה הנוהגת לפיהן נהג שרישיונו נפסל חייב להפקידו תצהיר או אישור הפקדה, גם אם קיים תיק קודם או מקביל בו אשר גם במסגרתו הוטלה פסילה.

המשיבה הפנתה לתכלית העומדת מאחורי הדרישה להפקדת רישיון הנהיגה שהינה תכלית חינוכית וזו מקבלת משנה תוקף שעה שעסקינן במערער שלחובתו עומדות הרשעות בעבירות תעבורה רבות. מעבר לכך ציינה המשיבה תכלית נוספת בחובת ההפקדה היא תכלית של פיקוח ומעקב יעיל אחר הפסילות המוטלות בבתי המשפט השונים.

בנוסף, טענה המשיבה כי קבלת טענות המערער יביא לחפיפה מלאה כמעט של תקופות הפסילה, וזאת בניגוד לכלל של הצטברות תקופות פסילה.

דיון והחלטה

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להדחות.

הנימוק הראשון לדחיית הערעור נובע מתחתית גזר דינו של בהמ"ש קמא בתיקנו, שם צוינה ההוראה הבאה:"על הנאשם להפקיד תצהיר חלף רישיון נהיגה הואיל ואין ברשותו רישיון נהיגה". כשנשאל בא כוחו של הנאשם מדוע מרשו לא נהג לפי הוראותיו המפורשות של בית המשפט קמא השיב:"הנאשם היה מיוצג באותה עת והוא לא עשה זאת מאחר ואין הוא בקיא בסדרי הדין. יחד עם זאת באותה עת לא הייתה חובה להמציא תצהיר , הייתה תקנה 557 ה' שהייתה בתוקף עוד לפני גזר הדין, כך שלא היה צורך באותו תצהיר" (ראה שורות 13-16 לפרוטוקול מיום 23.12.13).

למעשה, טוען המערער כי גם אם לא מילא אחר הוראתו המפורשת של בהמ"ש, הרי שמלכתחילה מדובר היה בהוראה שאינה עומדת, לכל הפחות, בהוראת התקנות. בהמשך, אראה כי מדובר בהוראה מחויבת הדין ומעבר לנדרש אפנה בהקשר זה, בשינויים המחויבים, לרע"פ 2990/11 פלוני נ' מ"י (18.4.11) שם גם הודעה לנאשם חובת הפקדת הרישיון וזה התעלם ממנה, וכך צוין שם:"יתרה מכך, אף בסוגיה הפרטנית ברצוני להדגיש כי בית המשפט לתעבורה ציין באופן מפורש בסוף גזר דינו בשנת 2007 כי "תוקף הפסילה מהיום, אך תחושב רק מיום הפקדת רישיון הנהיגה או התצהיר בדבר העדר רישיון נהיגה והסיבות לכך במזכירות בית המשפט" (עמ' 2 שורות 16-17). מכאן שבית המשפט הודיע למבקש באופן ברור כי הפסילה תחושב מיום הפקדת הרישיון או תחליף הפקדה במזכירות בית המשפט. מכאן שאין למבקש להלין אלא על עצמו, על כך שהתעלם מדבריו המפורשים של בית המשפט לתעבורה בדבר דרך ההפקדה או תחליפה ומועד חישוב הפסילה. אודה, שקיימת אי נחת מסוימת מהסיטואציה בה מצוי המבקש אולם האחריות להמצאת תחליף הפקדה, קרי התצהיר בדבר העדר הרישיון, היתה מוטלת על כתפיו, ובית המשפט לתעבורה כתב זאת מפורשות". (ההדגשה אינה במקור – י.ל.). כלומר, המערער התעלם מהוראתו המפורשת של בית משפט קמא באשר לחובת ההפקדה, התייחס אליה כהמלצה גרידא ולכן אין לו להלין אלא על עצמו.