פש"ר 8154-06-11 עיריית ירושלים ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים ואח'

עניינה של החלטה זו בטענת המשיבים 6-2 (להלן: "המשיבים") כי בקשה למתן הוראות שהגיש המנהל המיוחד לא מתאימה להתנהל כבקשה למתן הוראות במסגרת הליך פשיטת הרגל בעניינו של החייב, אלא כתביעה נפרדת.

בחוות דעת שהגיש המנהל המיוחד לקראת הדיון בהכרזת החייב כפושט רגל נכתב כי בידי המנהל המיוחד ראיות לכך שלחייב זכויות ביחידה מסחרית המצויה במבנה ברח' יפו 31, ירושלים (להלן: "הנכס"), אולם לטענת החייב הזכויות בנכס אינן שלו אלא של המנוח מאיר אוחנה ז"ל (שהמשיבים הם יורשיו). המנהל המיוחד מציין כי הוא חקר ולא מצא זכר לעסקה שבוצעה בין החייב לבין המנוח אוחנה, מלבד צילום של הסכם נאמנות משנת 1994 אשר לא דווח לרשויות המס ואיש מהצדדים לא פעל על פיו, ולפיכך אין מדובר בהסכם מחייב מבחינת המנהל המיוחד.

בדיון שהתקיים ביום 6.7.16 טען ב"כ החייב כי הנכס נרכש על ידי החייב בנאמנות עבור המנוח אוחנה וכי לחייב אין זכויות בנכס, אולם אם ייקבע שיש לחייב זכויות הוא מסכים שהמנהל המיוחד יממש אותן כחלק מהסדר נושים.

בהחלטה שניתנה בתום הדיון נקבע כי על המנהל המיוחד להגיש בקשה לעניין הנכס, אליה יצרף את הטוענים לזכויות בו.

בעקבות ההחלטה הגיש המנהל המיוחד בקשה למתן הוראות, בה התבקש סעד הצהרתי שיקבע כי זכויותיו של החייב בנכס נקיות מכל זיקה או כפיפות כלפי המשיבים וכי המשיב 6 מחזיק בחלקו של החייב בנכס שלא כדין. עוד ביקש המנהל המיוחד לקבוע כי המשיב 6 חייב לפנות את הנכס, למוסרו לידי המנהל המיוחד ולשלם לקופת הכינוס את דמי השימוש בנכס, וכי המנהל המיוחד יממש את הנכס לטובת קופת הכינוס.

המשיבים, הגישו תגובה לבקשת המנהל המיוחד ועמה בקשה להתיר להם להגיש תובענה נגד החייב והמנהל המיוחד לערכאה האזרחית המוסמכת, בה יתבקש סעד הצהרתי לפיו המנוח אוחנה הוא בעל הנכס והמשיבים רשאים להירשם כבעליו מכוח צו הירושה שהוצא לאחר שנפטר.

לטענת המשיבים, הערכאה האזרחית ערוכה ומתאימה יותר לבירור העובדתי המורכב הנדרש במקרה זה ולשמיעת כל הצדדים הרלבנטיים. המחלוקות העובדתיות בין הצדדים מצריכות בירור מעמיק ובכוונת המשיבים להעיד עדים רבים ולהציג ראיות שונות כך שההליך יהיה כרך בזמן שיפוטי ניכר ובמספר דיוני הוכחות. בנוסף, נדרש למשיבים פסק דין הצהרתי כנגד נתבעים נוספים מלבד החייב והמנהל המיוחד, נתבעים אשר אינם צד להליך פשיטת הרגל - לרבות עיריית ירושלים, פקיד שומה ירושלים, משרד מיסוי מקרקעין ירושלים ומשרד עורכי הדין המחזיק במסמכי המכר של הנכס. עוד לטענת המשיבים, העברת הנכס על שמם תדרוש מספר שלבים אשר יצריכו אישורים שונים ממערכות שלטוניות שונות ויידרשו הליכי כינוס לביצוע האמור בפיקוח בית המשפט האזרחי המוסמך.

לטענת המשיבים, ניהול ההליך בדרך של בקשה למתן הוראות עלול לגרום להם נזק ועיוות דין, ועל כן יש לעכב את הדיון בבקשת המנהל המיוחד ולאפשר להם להגיש תובענה מטעמם לבית המשפט המוסמך כדי שישמע את העדים, יבחן את הראיות, יכריע בשאלת הבעלות בכנס ויבחן את הסעדים המבוקשים על ידם.

בתגובה שהגיש המנהל המיוחד נטען כי הוצאת ההליך ממתחם פשיטת הרגל תביא להקפאת הליך פשיטת הרגל לתקופה ממושכת, דבר שיגרום להתשת הנושים ולפגיעה באפקטיביות של ההליך.

עוד לטענתו, עיון בתגובת המשיבים מעלה שעובדות השלד מוסכמות בעיקרן כך שלצורך ההכרעה בשאלת הזיקה האמיתית לנכס אין צורך בשמיעת עדויות מלבד זו של החייב עצמו. כך, אין מחלוקת כי הנכס מוחזק על ידי המשיב 6 ולא ידוע מכוח מה; כי הנכס נרכש על ידי החייב; כי המשיבים השביחו את הנכס והמשיכו להחזיק בו גם אחרי רכישתו על ידי החייב; וכי אין זכר לשמותיהם של המשיבים או של מורישם במסמכי הרכישה. חקירתו של החייב מתבקשת לאור דבריו בחקירתו על ידי המנהל המיוחד לפיהם לחברה משפחתית של משפחת החייב הייתה זיקה ממשית לנכס, והחייב אינו זוכר שהיה נאמן אי פעם.

לטענת המנהל המיוחד העובדות המוסכמות הנזכרות מובילות, ברגיל, למסקנה לפי זכויות הבעלות על הנכס שייכות לחייב, שכן אין בעצם ההחזקה על ידי המשיבים כדי לסתור את מסמכי רכישת הבעלות, והיא יכולה להצביע על שכירות, רשות, שכירות מוגנת וכיוצא באלו. לפיכך על המשיבים לסתור את ההנחה בדבר בעלות החייב.