לב נ' בכור ואח'

לפניי בקשה של הנושה יוזם הליך הפש"ר לקבל מתוך הכספים שהצטברו בקופת הפש"ר בטרם ביטול ההליך, את החזר הוצאותיו, קרי, סך של 1,141 ₪ ששילם כאגרה בגין פתיחת ההליך, וכן סך של 1,600 ₪ ששילם כפקדון לקופת הכנ"ר לפי תקנה 7(א) לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה- 1985 (להלן: "התקנות").

בקופת הפש"ר הצטבר עד כה סכום של 4,000 ₪ בלבד, והליך הפש"ר בוטל לאחר שכבר ניתן צו כינוס.

המנהל המיוחד והכנ"ר מתנגדים לבקשה ומבקשים כי 80% מהסכום הנ"ל יועבר למנהל המיוחד כשכר טרחה, והיתרה תועבר לכנ"ר.

לאחר עיון בטיעונים באתי לכלל מסקנה כי בשלב זה יש לאשר למנהל המיוחד לגבות מתוך הסכום שבקופה את השכר המבוקש על ידו.

תקנה 22 קובעת:

"(א)הוצאות המשפט הכרוכות בכל הליך עד למתן צו הכינוס יחולו על מי שנקט בהליך, אלא אם כן ציווה בית המשפט אחרת.

(ב)ניתן צו הכינוס על-פי בקשת נושה, ישולמו לו הוצאותיו מתוך נכסי החייב בסכום שיקבע בית המשפט."

מכאן שקיימת אפשרות לשלם לנושה את הוצאותיו מתוך נכסי החייב.

ברם, תקנה 146 לתקנות, שכותרתה "סדר תשלום הוצאות" קובעת: