פש"ר 6479-07-13 אילן נ' וינשטיין ואח'

1.בפני בקשה שהוגשה על ידי הגב' רלה וינשטיין (להלן: "החייבת") במסגרתה עתרה החייבת, לארכה בת 60 יום, לשם נקיטה בהליכים מטעמה כנגד בנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק") בהתאם לרשות שניתנה בידה על ידי החלטת בית המשפט ביום 22/11/15 ובאופן שהחייבת לא תוכרז עדין כפושטת רגל.

2.בקשת החייבת הועברה לתגובת הבנק, שהינו הנושה העיקרי של החייבת ולתגובת עו"ד ליאור מזור (להלן: "המנהל המיוחד").

3.הבנק מתנגד לבקשת החייבת נמרצות. לטענתו יש לדחות את בקשת החייבת ולהכריז על החייבת כפושטת רגל ללא דיחוי נוסף, וזאת בהתאם להחלטה שניתנה ביום 22/11/15. לטענת הבנק, הגישה החייבת ביום 22/12/15 המרצת פתיחה (ה"פ 47279-12-15), בה עתרה כי בית המשפט המחוזי יכריז על החלטותיה של הרשמת הבכירה הברפלד -אברהם, במסגרתן נקבע כי החייבת חייבת לבנק כ-22 מיליון ₪, כבטלות. הבנק טוען כי משנדחתה המרצת הפתיחה על הסף ביום 21/06/16, ונקבע כי החייבת מיצתה את הליכי הערעור לגבי ההחלטות שבמחלוקת ומשהחייבת לא הגישה ערעור על פסק הדין במועדים הקבועים בדין, אין החייבת יכולה עוד לנקוט בהליכים ועל כן ולאור גם ההחלטה שניתנה ביום 22/11/15 יש להכריז על החייבת כפושטת רגל ללא דיחוי.

4. המנהל המיוחד ציין בתגובתו כי קיים טעם לפגם בעובדה לפיה למן מועד פסק הדין בו נדחתה התביעה בהמרצת הפתיחה לא נקטה החייבת בהליכים למיצוי זכויותיה בין אם בדרך של הגשת ערעור על פסק הדין ובין באמצעות הגשת בקשה מידית לבית המשפט.

המנהל המיוחד הוסיף וציין, כי מחד אין מחלוקת כי נקיטת ההליכים מצידה של החייבת מתעכבת ומתמשכת זמן לא מבוטל, ומאידך מדובר במהלך עניינים לא שגרתי, ייחודי וסבוך של מחלוקות בין החייבת והבנק, הנפרסים על פני כ- 3 עשורים, אשר מן הראוי שיבורר כדבעי ולו בשל החשש לקיפוח זכויות החייבת וזכויות נושיה, אם וככל שיוברר כי לחייבת אכן זכאות לקבלת כספי פיצוי מן הבנק.

בשקלול כל הנתונים הנ"ל, לאור פרק הזמן הקצר שחלף למן מועד ההחלטה מיום 22/11/15, ומשהנזק שנגרם לבנק במהלך פרק זמן זה בשל ניהול ההליך המשפטי, שכבר נוהל ונדחה על הסף מוגבל ותחום, ומשדחיית בקשת החייבת תהווה מהלך בלתי הפיך ותסתום הגולל על סיכוייה של החייבת למצות זכויותיה וטענותיה כנגד הבנק, סבר המנהל המיוחד כי חרף ההזדמנויות החוזרות ונישנות שניתנו לחייבת עד כה, ניתן יהיה ליתן לחייבת אורכה נוספת בת 30 יום, לשם הגשת הליך משפטי נוסף מטעמה של החייבת באמצעות מייצגה הנוכחי, הליך שבהוצאותיו תישא החייבת באופן מלא.

המנהל המיוחד ציין כי בהיעדר נקיטה בהליך משפטי כאמור תוך פרק הזמן האמור יהא מקום להורות על הכרזת החייבת כפושטת רגל.

5.במסגרת התשובה שהגישה החייבת, גוללה החייבת בתמצית את מסכת ההליכים שהתנהלו בין החייבת והבנק וציינה כי אלה מצביעים כי חיובה של החייבת הינו תולדה של פרשה עגומה, בה מנצל הבנק את חוזקו על פני החייבת, תוך הגשת בקשות וערעורים חוזרים ונשנים, בעטין לא נתבררו טענות החייבת לגופן, ולא תוקן הפגם שנפל בחיובה השגוי של החייבת כלפי הבנק ביתרות חוב בחשבון הבנק, בעוד אין בבעלות הבנק מסמך הקושר את החייבת באופן אישי לחשבון הבנק על בסיסו נקבע חובה של החייבת לבנק.

החייבת הוסיפה וטענה כי הבנק נוקט גביית יתר כלפי החייבת במסגרת הליכי ההוצאה לפועל שהתנהלו על ידו כאשר למעשה פרעה החייבת ואף ביתר את החוב הנטען עוד בשנת 1987.