פש"ר 60396-06-14 דוויק ואח' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב

1.בפניי בקשה אשר הוגשה מטעם החייבת להורות למשיבה 3, כונסת הנכסים מטעם בנק דיסקונט בתיק הוצל"פ 01-50688-49-5 (להלן: "הכונסת"), אשר מכרה את דירת המגורים של החייבת ובעלה ברח' לוי אשכול בתל-אביב (להלן: "הדירה") במסגרת ההוצאה לפועל, להעביר סך של 50,000 ₪ מתוך חלקה של החייבת בכספים אשר התקבלו ממכירת הדירה, לידי המשיב 2, הנאמן לביצוע הסדר הנושים (להלן: "הנאמן"). להלן העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים.

2.ביום 6/10/10 נפתח תיק הוצאה לפועל לטובת המשיב 4, בנק הפועלים (להלן: "הבנק"), וזאת בעקבות פסק דין שניתן לטובת הבנק כנגד החייבת ובעלה. סכום החוב כלפי הבנק בעת פתיחת תיק ההוצל"פ עמד על סך של 1,411,957 ₪. ביום 28/12/11 ובמסגרת הליכי גביית החוב לבנק, נרשם צו עיקול על זכויותיהם של החייבת ובעלה על הדירה בלשכת רישום המקרקעין. הבנק לא יכול היה לפעול למימוש העיקול נוכח קיומה של משכנתא לטובת בנק אחר, אשר נקט הליכים עצמאיים למימוש המשכנתא, במסגרתה מונתה הכונסת לתפקידה.

3.ביום 21/1/13 אישר רשם ההוצל"פ לכונסת לפעול למכירת הדירה לצד ג', בתמורה לסכום של 2,630,000 ₪. ביום 28/1/13 נחתם ההסכם למכירת דירת המגורים; ביום 6/6/13 השלימו הקונים את מלוא כספי התמורה בגין רכישת הדירה ונחתם צו פורמלי להעברת הזכויות על שם הקונים.

4.לאחר שסולק החוב לנושה המובטח וסולקו הוצאות הכינוס, נותרו בידי הכונסת כספים לחלוקה בין נושי החייבת ובעלה (להלן: "כספי היתרה"). ביום 30/3/14 הגישה הכונסת דוח מטעמה לראש ההוצל"פ ובקשה למתן הוראות לעניין חלוקת התמורה בגין מכירת דירת המגורים. בדוח ציינה הכונסת כי חלקה של החייבת בגין מכירת הדירה אמורה להתחלק בין המעקלים. ביום 1/6/14 קבע כב' ראש ההוצל"פ כי הינו מקבל את מתווה החלוקה המוצע באופן עקרוני על-ידי הכונסת, אך בפועל ניתן עיכוב הליכים באשר לחלוקת חלקה של החייבת, וזאת על מנת לאפשר לה להמציא מבית המשפט של פשיטת רגל החלטה על עיכוב הליכים.

5.ביום 30/6/14 הגישה החייבת לבית משפט זה בקשה לאישור הסדר נושים לפי הוראות 19א לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"מ-1980 (להלן: "הבקשה להסדר נושים" ו"הפקודה", בהתאמה). כבר זה המקום לציין כי הבנק טוען שלא היה צד לבקשה ולא ידע עליה, אלא רק ביום 21/9/14, כשהועבר אליו העתק על-ידי הכונסת. בקשת החייבת לאישור הסדר נושים הועברה לתגובת כונס הנכסים הרשמי, המשיב 1 (להלן: "הכנ"ר"). ביום 25/8/14 ניתנה תגובתו של הכנ"ר, אשר לא התנגד למתווה המוצע בהסדר הנושים. יצוין כי על-פי המתווה החייבת הציעה לשלם את מלוא חובותיה בדין קדימה, ולפחות 30% מכל חוב לא מובטח, וזאת מכוח כספי יתרת התמורה של הדירה. ביום 25/8/14 הוריתי על מינויו של המשיב 2 כנאמן לביצוע ההסדר (להלן: "הנאמן"). בין היתר, כתנאי לביצוע ההסדר, וכפי שנתבקש בתגובת הכנ"ר, הוריתי לחייבת להפקיד בקופת הנאמן בתוך 7 ימים סכום של 50,000 ₪ שיהווה מקדמה לתשלום הוצאות ההסדר ופירעון החובות.

6.בבקשה שבפניי, כאמור, ביקשה החייבת להורות לכונסת הנכסים להעביר מתוך יתרת הכספים המוחזקים בידה את הסך של 50,000 ₪ לצורך ביצוע הסדר הנושים. בקשה זו הועברה לתגובת הכונסת; הנאמן; החייבת והכנ"ר. להלן אסקור את עמדותיהם.

7.הנאמן תמך בבקשת החייבת וציין כי קבלת ההסדר עם נושיה משמעו תשלום דיבידנד בשיעור של כ-85% מסכום תביעות החוב אשר יאושרו על-ידי הנאמן. הנאמן מדגיש כי החייבת השתיתה את הצעת ההסדר על חלקה בתמורת מכירת הדירה, כאשר החייבת מתארת מסכת חיים קשה ביותר בעטיה אין לחייבת כל רכוש אחר. בכל הנוגע לדין החל, טען הנאמן כי במקרה הנדון יש לפעול על-פי האמור בסעיף 91(ב) לפקודה ולא על-פי סעיף 91(א), עליו נסמך הבנק, כפי שיובהר להלן.

8.סעיף 91 לפקודה קובע כדלקמן: