פש"ר 58019-12-13 שדה ואח' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב

בפניי בקשת המבקש, נושה של החייבת, במסגרתה מתבקש בית המשפט להורות על העברת כספים אשר הוגדרו על ידו בבקשתו כ"תפוסים" אליו. בתמצית טוען הוא כי זכותו לקבלת הכספים קודמת לזכותו של המנהל המיוחד לקבל כספים אלו לידיו לקופת הכינוס, כשצו הכינוס בעניינה של החייבת ניתן ביום 24.2.14.

הרקע לבקשה זו הינו בתביעה בסדר דין מקוצר שהגיש הנושה, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") ביום 29.6.11 כנגד החייבת, בגין חוב כספי שנוצר בחשבון הבנק שנוהל על ידה אצלו, בסך 85,443.49 ש"ח. מסגרת התביעה ניתן לטובת הבנק ביום 9.8.11 צו עיקול זמני על נכס מקרקעין שהיה בבעלותה של החייבת. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל שנקט צד ג', נושה אחר של החייבת (תיק הוצל"פ 01-39742-33-44), מונתה כונסת נכסים (המשיבה מס' 3) לשם מימוש נכס המקרקעין ולאחר שזה מומש, קבע רשם ההוצאה לפועל ביום 12.12.12 כי "על כונסת הנכסים לחלק ראשית את יתרת כספי הכינוס בין הנושים אשר הטילו עיקול בהתאם לנסח רישום מקרקעין עדכני שתפיק הכונסת ובאופן יחסי לשיעורי החובות" (צוטט מתוך תשובת הבנק, מבלי שצורפה ההחלטה כנספח).

הבנק הפנה החלטה זו לכונסת הנכסים וביקש כי תעביר לידו את הכספים שנתפסו (סך של 16,390 ₪), אך כונסת הנכסים הודיעה כי הבנק יקבל את הכספים המוחזקים בידה בנאמנות, לאחר שיינתן פסק דין בתביעתו.

פסק הדין בתביעתו של הבנק ניתן ביום 7.10.14. לטענת הבנק מתן פסק הדין התעכב בשל קשיים בביצוע מסירת כתבי בית הדין לידיה של החייבת. לאחר מתן פסק הדין פנה הבנק לכונסת הנכסים אך זו האחרונה סירבה לטענתו להעביר לידיו את כספי העיקול וזאת מאחר ולחייבת ניתן צו הכינוס ביום 24.2.14 ומועד מתן פסק הדין מאוחר לכך.

לעמדת הבנק, הוא זכאי לכספים המצויים אצל כונסת הנכסים מכח צו העיקול במסגרת תביעתו וכי הכספים שבידי כונסת הנכסים מוחזקים על ידה עבורו, והיו צריכים לעבור לידיו כבר לאחר החלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 12.12.12. את עניין זכאותו הנטענת לנשוא הנאמנות תמך בע"א 3829/91 אבינועם וואלס נ' נחמה גת, פ"ד מח(1) 813,801 (1994). לעמדתו, הימצאותם של הכספים בידיה של כונסת הנכסים למעשה מגלם את סיום ההליכים על פי סעיף 91 לפקודת פשיטת הרגל ולכן זכותו בהם גוברת על יתר הנושים בהליך הכינוס.

המנהל המיוחד בתגובתו התנגד למבוקש והכנ"ר הצטרף לטעמיו של המנהל המיוחד. המנהל המיוחד טען כי העיקול לא הושלם ולכן זכותו של הבנק אינה גוברת על זכותם של יתר הנושים בקבלת הכספים המוחזקים על ידי כונסת הנכסים. לעמדתו, הבנק לא השלים את "קבלת החוב" כאמור בסעיף 91(ב) לפקודת פשיטת הרגל ולכן גם לא יכול ליהנות מההוצאה לפועל של הנכס. בתמיכה לתגובתו ציטט את קביעת בית משפט העליון ברע"א 731/13 מישל יעקבי נ' אהובה רווח (פורסם בנבו, ניתן ביום 5.4.2013) וכן את רע"א 4941/06 יעקב אלפסי נ' אופיר נאמן ואח' (פורסם בנבו ניתן ביום 16.7.2006). בעניין הבעלות על הכספים, הוסיף המנהל המיוחד וטען כי הכספים המוחזקים שייכים לחייבת והחזקתה בנאמנות נבעה מכוחו של העיקול שהוטל ולא יוצרת זכות עדיפה לבנק.