פש"ר 57736-07-15 נפטולין נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון ואח'

1.בפניי בקשה לביטול החלטת כב' השופטת אטיאס מיום 28.5.2016 , לפיה החליטה על הגדלת צו התשלומים, והעמדתו על סך 3,000 ₪ החל מיום 1.9.2016.

2.ביום 9.3.2016 הגיש המנהל המיוחד בקשה להגדיל את סכום צו התשלומים החודשי במקום 1,500 ₪ שהוטל על החייב במעמד מתן הצו לכינוס נכסיו. בבקשתו טען המנהל המיוחד כי לפי הדוחות שהגיש החייב (המשתכר מדי חודש סך 7,000 ₪ - נטו) כי הוא מתגורר בחדר שהינו חלק מדירה בבעלות אימו ואחותו, ומשלם דמי שכירות בסך 2,000 ₪. עוד עמד המנהל המיוחד על הוצאות מופרזות אחרות כגון סיגריות בסך 700 ₪ והוצאות חינוך ותרבות בסך 150-200 ₪ מדי חודש, מקום שהוצאות אלה אינן סבירות כלל.

3.בתגובתו הפנה החייב לדו"ח דו- חודשי השני בו מפורטות הוצאות רפואיות בסך 4,000 ₪ בגין מחלת סוכרת. באשר להוצאות העישון, טען החייב כי הוא מכור לניקוטין (לעישון), ואם יפסיק לעשן הדבר יפגע בבריאותו (!) (ראו סעיף 4 לתגובה). באשר להוצאות תרבות – מדובר, לטענתו, ברכישת עיתונים, חוברות "תשבצים" וספרים.

4.ביום 25.8.2016 (לאחר שהבקשה להגדלת התשלומים החודשיים נמחקה בהעדר תשובה ולאחר שהוגשה בקשה לעיון חוזר המהווה למעשה תשובת המנהל המיוחד), נתן בית המשפט החלטתו לפיה נקבע צו התשלומים ע"ס 3,000 ₪. בית המשפט (כב' השופטת אטיאס) מצא כי הוגשו קבלות בגין תרופות בסך 851 ₪ בלבד וכי הוצאות הדיור אף הן מפורזות (שכירת חדר אחד בבית אחותו ואימו של החיב בתמורה לסך 2,000 ₪ ) ולאור הוצאות מופרזות בגין טיפול בחיית מחמד (סך 2,925 ₪ ששולמו במזומן) העלה בית המשפט את צו התשלומים ל- 3,000 ₪.

5.בבקשתו לביטול החלטה, ביקש החייב לתת לו יומו בבית המשפט ולאפשר לו להגיב לאמור בבקשה לעיון חוזר שהגיש המנהל המיוחד, לאחר שבקשתו נמחקה.

6.החלטתי לבחון את טענות הצדדים על בסיס בקשת המנהל המיוחד, התגובה, והבקשה לעיון חוזר - המהווה תשובה לתגובה, וכן לעיין בבקשה לביטול ההחלטה ובתגובה שהגיש החייב ביום 22.9.2016, בתגובת המנהל המיוחד לבקשה לביטול החלטה ובתשובת החייב לתגובת המנהל המיוחד ובדו"ח של חודשים 8-9/2016 (שצורף לתשובה לתגובה), ולאחר שעיינתי במסמכים מצאתי לעמיד את צו התשלומים החודשי ע"ס 2,500 ₪ החל מיום 1.9.2016 .

7.גם אם אקבל טענת החייב באשר לטעות בצירוף הוצאה בגין טיפול וטרינרי, לא מצאתי כל אסמכתא להוצאה בגין תרופות ע"ס 4,000 ₪ (טענת החייב המצוי בתיק פש"ר שלא נמצאו אסמכתאות לא שכנעה אותי). בנוסף, שותף אני לדעתה של כב' השופטת אטיאס כי הוצאות השכירות בגין חדר אחד בסך 2,000 ₪ (בדירה שנרכשה על ידי הורי החייב ואחותו (ראו סעיף 3 (ב) לתגובת החייב) שבה מתגוררות אימו ואחותו של החייב) הן הוצאות מופרזות. לטעמי, הוצאות הכלכלה של החייב (כ- 2,000 ₪ מקום שהוא מכלכל את עצמו בלבד) אף הן מופרזות. לאמור לעיל אוסיף כי בדו"ח האחרון הנ"ל עולה כי החייב מוסיף מעבר לדמי השכירות סך 435 ₪ בגין "אחזקת בית" (אף שנכללים בסכום זה כלל התשלומים עבור הבית הכוללים, ארנונה, גז, חשמל, מים ארנונה וועד הבית – על פי סעיף 4 לחוזה בין הצדדים) וסך כ- 300 ₪ בגין בילויים ותרבות ו- 700 ₪ בגין סיגריות. ואם לא די בכך, הרי עיון בקבלות שצורפו לדו"חות מעלה כי החייב מוציא מאות ₪ מדי חודש על משקאות אלכוהוליים (לרבות וודקה ובירה) חרף היותו חולה סכרת - כטענתו.