פש"ר 54686-03-14 ח'טיב נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון ואח'

1.לפניי עתירת המבקש להפחתת צו התשלומים שנקבע לחייב, שניתן במעמד הדיון ביום 5.1.16, ע"ס 1,500 ₪ (כאשר בבקשה המקורית לא ננקב סכום שביכולת החייב לעמוד בו).

2.צו הכינוס ניתן כנגד החייב ביום 30.7.14 ע"ס 300 ₪. במעמד הדיון ביום 5.1.16 הוכרז החייב כפושט רגל, ונקבעה לו תוכנית פירעון על פיה ישלם החייב סך 100,000 ₪ ב-60 תשלומים חודשיים בסך 1,500 ₪ כל אחד, כאשר התשלום האחרון יעמוד על סך 10,000 ₪. החייב הסכים לתוכנית והוכרז כפושט רגל.

3.אחד הנושים של החייב הגיש התנגדות לתוכנית הפרעון. דיון בהתנגדות הנושה נקבע ביום 3.7.2016. ביום הדיון הגיש החייב עצמו "התנגדות לתוכנית הפרעון" (שאושרה, כאמור, בהסכמתו). במעמד הדיון , ומשהתברר כי החייב אינו עומד בתוכנית הפרעון, בוטלה התוכנית. יחד עם זאת נקבע כי צו התשלומים בסך 1,500 ₪ יעמוד בעינו. חשובות לענייננו שתי הוראות שקבע בית המשפט. הראשונה לגבי הפחתת צו התשלומים בה קבע בית המשפט (כב' השופטת אטיאס): "אינני מוכנה לשמוע מפי החייב טענות בדבר הפחתת צו התשלומים ביחס לתקופה שבה החייב לא הגיש דוחות" והאחרת לגבי פיצויי פיטורין המוקנים לקופת הפש"ר שנטל החייב לידיו, ולגביהם קבע בית המשפט: " החייב יגיש תוך 90 יום מהיום תוכנית לסילוק פיצויי הפיטורין בסך של 22,700 ₪ אשר נטל ידיו שלא כדין, אף שמדובר בכספים שצריכים היו להיכנס לקופת הכינוס – שאם לא כן – תבוטל ההכרזה ויימחק ההליך". (ראו עמוד 3 לפרוטוקול הדיון מיום 3.7.2016).

4.ביום 1.9.2016 הוגשה הבקשה שלפניי. החייב טוען כי הוצאותיו החודשיות עומדות על סך 12,600, ואילו הכנסותיו עומדות על סך 11,440 ₪ המורכבות ממשכורות בני הזוג ומקצבת ילדים. החייב פירט את הוצאותיו הכוללות 4,000 ₪ כלכלת בית ו-1,200 ₪ בגין החזרת הלוואה שנטל. יצויין כי בבקשה לא פורטו כלל ההוצאות, ועל כן לא ברור כיצד חושבו ההוצאות של התא המשפחתי. עוד יצויין כי בדוחות החודשיים שהוגשו ביום 15.9.16 נכתבו סכומים שונים במקצת.

5.בתגובת המנהל המיוחד צויין כי תוכנית הפירעון כללה, בין היתר, החזר עבור פיצויי פיטורין אותם נטל החייב שלא כדין בסך כ- 22,700 ₪. עוד הוא הוסיף כי החייב חדל מלשלם את התשלום החודשי מייד לאחר גיבוש תוכנית הפירעון מיום 5.1.16, וסכום הפיגור עומד על 12,300 ₪ (נכון ליום הגשת התגובה). עוד טוען המנהל המיוחד כי חל שינוי נסיבות במובן זה שהחייב הגדיל את משכורתו, כך שהכנסות התא המשפחתי עומדות על כ-12,000 ₪, וכן ציין הוא כי אשת החייב נטלה הלוואה בעוד החייב בהליך, אשר נפרעת באמצעות תשלומים בני 1,200 ₪. על כן, התנגד המנהל המיוחד להפחתת התשלום החודשי.

6.בתשובה לתגובה ציין החייב נסיבות חדשות אשר לא עמדו בפני בית המשפט בעת קביעת תוכנית הפירעון. לטענתו, אשתו ילדה את בנם השני, וכרגע היא שוהה בחופשת לידה ו"אין צפי לחזרתה לעבודה" (סעיף 6 לתגובה) עוד לטענת החייב, הוא משתכר סך 7,500 ₪ ואשתו טרם מיצתה זכויותיה במל"ל, כך שהכנסות התא המשפחתי עומדות על סך 8,900 ₪. החייב טוען כי הינו ממצה את כושר השתכרותו ואף מעבר לכך. באשר לפיצויי הפיטורין, החייב טוען כי נטל לידיו סכום זה בתום לב ואף הצהיר עליו במסגרת הדו"חות החודשיים, אך לא הציע כל דרך להשבת הכספים לקופה, חרף החלטת בית המשפט המורה לו לעשות כן. באשר לפיגורים – החייב טוען כי הסכים למשיכת כלל הכספים הצבורים בחברות הביטוח, כולל כספים מוגנים, וכי הסכום הצבור שם הינו כ- 15,000 ₪, סכום שיש בו כדי לכסות את פיגוריו. לבסוף, מציע החייב תוכנית פירעון חדשה, בסופה יתקבל דיבידנד לנושים בשיעור 42%.

7.ביום 6.11.2016 ניתנה ע"י כבוד השופטת אטיאס החלטה נוספת ולפיה :

" אין בדעתי לדון בבקשה לאישור תוכנית פרעון לפני שיסלק החייב פיגוריו וכן יגיש תוכנית להשבת כספי פיצויי הפיטורין שנטל שלא כדין. הבקשה להפחתת צו התשלומים תידון רק לאחר שהחייב יגיש דוחות בצירוף אסמכתאות לחודשים יולי  2016ועד אוקטובר 2016 כולל. אי הגשת הדוחות עד ליום 6.12.2016 כמוה כזניחת הבקשה.

8.בבקשה שלפניי עותר החייב להפחית את צו התשלומים לכדי סך 500 ₪. החייב טוען כי מילא אחר הוראות החלטת כב' השופטת אטיאס הנ"ל וצירף דוחות תקופתיים בגין חודשים 7-10/2016. עוד לטענתו, אין כל הגיון כי בשלב זה תבוטל תוכנית הפירעון, אך צו התשלומים בו נושא החייב ייוותר בגובה שהינו פי חמישה מצו התשלומים המקורי. לטענתו, הותרת צו התשלומים על כנו פוגעת בזכותו לקיום מינימאלי בכבוד.

9.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה ולאחר שעיינתי בדוחות החודשיים לרבות בדוחות שהוגשו לעיון בית המשפט ביום 15.9.2016 ואשר מתייחסים לחודש 7-10/2016 ומצאתי קיומן של הוצאות מופרזות: פרעון הלוואה שנטלה האשה (לא ברור למה שימש הכסף), תרופות בסך 500 ₪ לחודש (כאשר לא ברור מה הצורך בתרופות אלה ולא ברורה זהות מקבל המרשם), נסיעות בסך 600 ₪, הלבשה לילד (כ- 1,500 ₪ לחודשיים). כמו כן ראוי לציין כי שיעורי הנהיגה שמקבלת אשת החייב (2,000 ₪ בחודשיים) לא ישולמו בשלב זה לאור העבודה כי היא ילדה.

10.על כן, בשים לב לנסיבותיו האישיות של החייב, מצאתי כי צו התשלומים שנקבע ע"י השופטת אטיאס בסך 1,500 ₪ הולם את הכנסות והוצאות המשפחה ואין מקום לשנותו. יחד עם זאת, לפנים משורת הדין ומאחר ואשתו של החייב ילדה בנה השני בחודש 10/2016 (ולמרות שלא ברור עד כה מה עלה בגורל מיצוי זכויות אשת החייב מול המל"ל) ראיתי להפחית את צו התשלומים לכדי סך 1,000 ₪, וזאת לתקופה של 4 חודשים בלבד, דהיינו בין החודשים 10/2016-1/2017. לאחר מכן, ראוי כי אשת החייב תשתלב במעגל העבודה ותמצה את כושר השתכרותה, ועל כן ישוב צו התשלומים לעמוד ע"ס 1,500 ₪. כמו כן, ראוי כי אשת החייב תמצה את זכויותיה במל"ל, ובכך תגדיל את הכנסות התא המשפחתי. לא ייתכן שהחייבת יצאה לחופשת לידה, ממנה אינה מתכוונת לחזור בעתיד הנראה לעין, אינה ממצה זכויותיה במל"ל, לוקחת הלוואה בזמן שהחייב מצוי בהליכי פשיטת רגל, ובסופו של דבר, נושי החייב הם אלו שייאלצו להקטין את הדיבידנד לו יזכו בסופו של הליך.

11.כמו כן, "שכח" החייב להבהיר כיצד בכוונתו להשיב את כספי הפיצויים שנטל שלא כדין. הסברי החייב כי הוא נטל את הכספים בתום לב אינה מרפאת את הפגם שנפל בהתנהלותו ועליו להשיב כספים אלה לקופת הכנ"ר כפי שהורתה השופטת אטיאס בהחלטתה הנ"ל. ככל שלא יביא החייב בפני בית המשפט תוכנית ברורה בעניין כספים אלו עד ליום 15.1.17, תבוטל ההכרזה, על כל השלכותיה.

12.בנוסף יבהיר הנאמן עד ליום 15.1.2017 אם סולקו כל המחדלים ושולמו כל הפיגורים,. ככל שיפעל החייב לסילוק פיגוריו ולהשבת כספי הפיצויים, ישקול בית המשפט גיבוש תוכנית פרעון חלופית. לא יפעל החייב כאמור לעיל - יבוטל ההליך.

13.התיק יובא לעיוני ביום 16.1.17.