פש"ר 52862-02-16 אוחיון ואח' נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון ואח'

1.לפניי עתירת המבקש-הנושה לביטול ההליך.

2.ביום 23.3.2016 ניתן צו לכינוס נכסיו של החייב בהתאם לבקשתו. המבקש הגיש בקשתו לביטול ההליך ביום 25.8.2016 בגדרה טען כי מקורו של החוב באירוע פלילי, בו החייב, שהיה באותה עת שליח המרכול "יוניברס", דקר באמצעות סכין באורך 15 ס"מ את המבקש ב"עורק הראשי", לאחר שהלה בקש מן החייב להזיז את רכבו, שחסם את רכב המבקש. לטענת המבקש, לאחר האירוע, ברח החייב מן המקום, כשהוא מותיר את המבקש מתבוסס בדמו.

3.המבקש טוען כי הוא נפגע באורח אנוש, ולאחר הפציעה שהה זמן רב במחלקה לטיפול נמרץ, עד אשר מצבו השתפר, אך הוא נותר נכה בשיעור ניכר על אף השיקום הארוך שעבר. המבקש טוען כי בית המשפט גזר את דינו של החייב ל-4.5 שנים מאסר בפועל ופיצוי למבקש בגובה 50,000 ₪. המבקש טוען כי החייב לא שילם מלבד 3 תשלומים ששולמו על חשבון הפיצוי שנקבע ע"י בית המשפט המחוזי שדן את החייב, ששולמו בטרם הכריע בית המשפט העליון בערעור שהגיש החייב, ומשניתן פסק הדין בערעור לבית המשפט העליון לא שילם הוא דבר. המבקש טען בבקשתו כי החוב בגין הפיצוי לקורבן עומד בעת הגשת הבקשה על סך 65,000 ₪.

4.המבקש מוסיף וטוען כי הוא נושה בחייב גם עפ"י פסק דין שניתן בתביעה אזרחית שהגיש המבקש כנגד החייב. בערעור על פסק הדין שניתן ע"י בית המשפט המחוזי, פסק לו בית המשפט העליון פיצוי בגין נזקיו בסך 660,000 ₪ (כולל הוצאות ושכ"ט עו"ד). המבקש טוען כי שני חובות אלה נוצרו בחוסר תום לב, שכן מקורם בניסיון רצח, ומטעם זה יש לבטל את ההליך כבר עתה. המבקש טוען כי מדובר במי שפועל בחוסר תום לב אף בעת ניהול ההליך, שכן מדובר בבן למשפחה אמידה (וזאת הוא מסיק מהליך המרצת פתיחה שהגישו הורי החייב ואחיו – ובו מצהירים הם על רכוש רב ויוקרתי), אשר לא עושה דבר על מנת לשלם את חובו, ולא עוד, אלא הבריח את הפקדון שהפקיד בבית המשפט העליון בהליך הערעור הפלילי, ואף מכר רכב בבעלותו, וכן הינו מיוצג ע"י עו"ד פרטי בכלל ההליכים.

5.החייב טוען בתגובתו כי הבקשה הוגשה 5 חודשים לאחר מתן צו הכינוס, ומשהוגשה בשיהוי כה ניכר, ואגב היקש לסדר הדין האזרחי בדבר המועדים בהם יש להגיש בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, יש לדחות את הבקשה על הסף.

6.לגופו של עניין טוען החייב כי העבירה מושא החוב בוצעה בשנת 2005, דהיינו 11 שנים בטרם הוגשה הבקשה להכרזת החייב כפשוט רגל, כאשר מאז ניתן לו צו תשלומים בהוצאה לפועל בו עמד ככלל, והוא שילם במרוצת השנים כ-18,000 ₪. כן טוען החייב כי על חשבון הפיצוי הפלילי שילם הוא מעל 10,000 ₪, אך פניותיו למרכז לגביית קנסות לפריסה נוחה יותר של התשלומים לא נענו. החייב טוען כי הוא אף עומד בצו התשלומים שניתן בגדרי הליך זה, אשר גבוה ב-100 ₪ מצו התשלומים בתיק ההוצאה לפועל – כך שהמבקש אינו מרע את מצבו בשל צו הכינוס שניתן כנגד החייב. לטענת החייב, על פי הפסיקה, חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה, יש בו לעיתים לרפא את חוסר תום הלב ביצירת החובות, שעה שנוהלו נגד החייב הליכי הוצאה לפועל. ועוד, לטענת החייב, תום ליבו של החייב ייבחן בעת הכרזתו כפושט רגל, אולם לעת עתה הוא מקיים את כל חובותיו שהוטלו עליו בצו הכינוס. לטענת החייב, במקרים דומים בהם נקט החייב אלימות כלפי הנושה, הוכרז החייב כפושט רגל. החייב טוען כי לא הבריח כספים, והפקדון שהופקד במסגרת ההליך הפלילי הושב לאחיו – אשר הפקיד את הכסף. החייב טוען כי כניסתו להליך הפש"ר נובעת מתוך רצון להסדיר את חובותיו, תוך קביעת תכנית פירעון בה יוכל לעמוד.

7.המנהל המיוחד הגיב לבקשה וטען כי על פי הלכת בלום (עא 307/12 ישראל בלום נ' כונס הנכסים הרישמי (14.8.2012)). אין להתעמק בבחינת תום ליבו של החייב בעת יצירת החובות בשלב מתן צו הכינוס – המהווה השער להליך, להבדיל משלב ההכרזה וקביעת תוכנית הפירעון, שם יש ליתן לכך משקל רב יותר. ועל כן, לטענתו, בנסיבות המקרה דנן, אף שקיים סיכוי שההליך יבוטל בעת הדיון בהכרזה, היות וחובותיו של החייב הינם בגין הפיצויים הנזיקיים שנפסקו למבקש, ובגין הקנס הפלילי, שאינו חוב בר הפטר – אין הצדקה לבטל את ההליך כבר בשלב זה. המנהל המיוחד ציין כי החייב משתף פעולה בשלב זה והוא ממציא מסמכים ועומד בצו התשלומים, אך לא מגיש דו"חות חודשיים. בהחלטתי מיום 1.12.2016 ביקשתי תגובת הכנ"ר וציינתי כי במידה ולא תוגש תגובה אניח כי הכנ"ר אינו נוקט עמדה. תגובה לא הוגשה.

8.בתשובה לתגובה טוען המבקש כי בקשתו הוגשה במסגרת 30 ימים מעת שיקבל לידיו את צו הכינוס. עוד טוען המבקש כי בפס"ד רוזנברג, אליו מפנה החייב, שולם הקנס הפלילי עובר להגשת הבקשה לפשיטת רגל, ובשל כך ניתנה ההכרזה, מה שלא אירע בענייננו. ועוד, לטענתו, בעניין רוזנברג השתמש החייב בנשק כהגנה עצמית, ואילו בענייננו המבקש לא תקף את החייב. המבקש הוסיף כי החייב לא שילם מעולם כסף מרצונו הטוב, אלא רק לאחר הטלת עיקולים וצווי מאסר.

דיון והכרעה

9אין חולקין כי חובותיו המוצהרים של החייב הם שניים בלבד ומקורם באותו אירוע שבו תקף החייב את המבקש בנסיבות מחמירות: החוב הראשון הוא חוב שמקורו בפיצוי לקורבן ע"ס 50,000 ₪ שהטיל בית המשפט במסגרת תפ"ח (מחוזי חיפה) 2012/05 והאחר הוא פיצוי שניתן בתביעה אזרחית שהגיש המבקש כנגד החייב במסגרת ת.א 709/08 (מחוזי חיפה ) ארז גריל נ' אבי אוחיון ואח' (ניתן 25.2.2010), לפיו חוייב החייב לשלם למבקש סך 400,000 ₪ בתוספת סך 60,000 ₪ בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד. ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט העליון (במסגרת ע"א 2771/10) התקבל ועל הפיצוי שפסק בית המשפט המחוזי נוסף פיצוי בסך 200,000 ₪ (ראו נספחי הבקשה העיקרית של החייב).

10.נסיבות האירוע סוכמו על ידי בית המשפט העליון (מפיו של כב' השופט המנוח א' לוי) במסגרת הערעור על גזר הדין שהגיש החייב (נסיבות אלה צוטטו אף בפסק הדין שניתן בתביעה האזרחית) ולהלן יובאו הדברים במלואם:

"בחודש פברואר 2005 עסק המערער בהובלת משלוחים ממרכול לביתם של לקוחות. בתאריך 2.2.05, בשעה 15:00 לערך, הוא הגיע לבניין הנמצא ברחוב הרופא בחיפה, והחנה את רכבו כך שחסם את רכבו של אחד מדיירי הבניין. בעקבות זאת התפתחו חילופי דברים בין זה האחרון (להלן: המתלונן) למערער, ובהמשך תקף המערער את יריבו, הפילו לארץ ודקר אותו עם סכין או כלי חד אחר מתחת לבית שחי שמאל. לאחר זאת, נטל המערער את מכשיר הדקירה, והסתלק מהזירה עם רכבו תוך שהוא מותיר אחריו את המתלונן זב דם ומבלי שטרח להזעיק עבורו עזרה רפואית. ועוד נטען בכתב האישום שהוגש לבית משפט קמא, כי כאשר שב המתלונן לדירתו הוא התמוטט, ובעקבות כך פונה לבית חולים שם נדרשה פעולת החייאה ממושכת כדי לייצב את מצבו.