פש"ר 523-02 בנק הפועלים סניף חיפה ראשי נ' יעקב כהן ואח'

מבוא

1.בהחלטה זו יוכרעו שתי בקשות השלובות זו בזו. האחת בקשתו של הנאמן מיום 15.10.2014 (בקשה 11) להורות על חידוש הליכי הפש"ר כנגד החייב וזאת על ידי ביטול ההחלטות מימים 12.1.2005 ו – 13.7.2006 שאישרו הצעת הסדר של החייב במסגרת הליכי פש"ר לבקשת נושה שנוהלו נגדו בהליך זה והורו על מתן הפטר לחייב עם השלמת ביצוע הצעת ההסדר שאושרה בתיק זה.

במסגרת הבקשה ביקש הנאמן עוד, היה ובקשתו תתקבל כי:

Iיקבע שהמועד להגשת תביעות החוב נגד החייב יהיה מועד הכרות החייב פושט רגל בהליך זה מאחר והפטרו של החייב ניתן בטרם הוכרז פושט רגל לאור השגת הסדר עם נושיו.

IIעו"ד מח'ול ימשיך להיות נאמן.

IIIיינתן צו זמני האוסר על ביצוע עסקאות בנכס מקרקעין הידוע כגוש 11683 חלקה 5/2 (זכויות מכוח הערת אזהרה רשומה על שם גב' תמר וילוט כהן) עד למתן הכרעה בבקשה לביטול הענקה שתוגש אם תתקבל בקשת הנאמן דנן.

IVיינתן צו עיקול זמני על זכויות החייב בכספים המגיעים לו מכוח פסק דין שניתן בת.א. 649/07 כהן נ' כלילי ואח', הכספים יעוקלו אצל הנתבעים בתיק הנ"ל (עזבון המנוחים שלמה ועדה גלילי אצל גב' נאוה גלילי).

2.הבקשה השנייה (בקשה 23) הוגשה על ידי גב' נאוה גלילי ובמסגרתה התבקשתי להתיר לגב' נאוה גלילי, היה ותתקבל בקשת הנאמן, להמשיך לנהל הליך כנגד החייב בת.א. 30625-01-14 בבית משפט השלום בחיפה (תביעת גלילי). לדעת גב' נאוה גלילי לכשיסתיים ניהול הליך זה יחויב החייב כאן לשלם לה כספים העולים על שווי המגיע לחייב ממנה ומעזבון הוריה (עדה ושלמה גלילי ז"ל) ומשכך לא יהיה עוד צורך בעיקול הכספים המגיעים לחייב מכוח פסק הדין בת.א. 649/07 וממילא לא יהיה מקום להעברת כספים אלו לקופת הכינוס היה ותתקבל בקשת הנאמן.

בקשה 11

3.את בקשתו, בקשה 11 מבסס הנאמן על הנימוקים כדלקמן:

Iבשנת 2002 נקט הנושה בנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק") הליך כנגד החייב ועתר להכרזתו פושט רגל.

IIביום 14.4.2004 ניתן צו כינוס נכסים כנגד החייב ועו"ד מח'ול מונה כנאמן.

IIIבמהלך ניהול ההליך הציג עצמו החייב חסר כל, חסר יכולת להשתכר הנזקק לחסדי אחרים וחסר מקום מגורים. הליך הפש"ר שננקט נמשך רק בשל קיומן של זכויות לחייב בנכס מקרקעין בדירה ברחוב שי עגנון בחיפה. זכויות אלו מומשו בהסכמת החייב ולאחר קיזוז סך של 20,000 ₪ ששולמו לחייב עבור מציאת דיור חלופי הושג הסדר נושים לפי סעיף 33 לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם – 1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל") הכל בהתבסס על מצגים שהציג החייב על היותו חסר כל וחסר יכולת השתכרות.