פש"ר 50544-04-13 מדינת ישראל נ' וינגוט ואח'

1.בפני בקשת המבקשים לבטל לאלתר צווי מניעה שניתנו במעמד צד אחד, נשוא בקשות 28 (מיום 6.6.16) ו-35 (מיום 6.7.16), הנוגעות לנכסים ומניות של המבקשות 2-6, לנוכח טענות סף שיפורטו להלן.

תמצית נימוקי הבקשה

2.הבקשות לצווי המניעה אינם ראויים להתברר במסגרת בימ"ש של פשיטת רגל לנוכח מורכבות הבירור העובדתי הכרוך בניהול ההליך, במיוחד לנוכח הצווים מרחיקי הלכת שהתבקשו כנגד המבקש 1 (להלן: "המבקש") שאינו צד להליך פשיטת הרגל.

על-מנת להמחיש את המורכבות בבירור הבקשות, הפנה המבקש לתגובתו לבקשה 28 על נספחיה, המשליכה גם על בקשה 35 מבחינת הבנת מורכבות ההליך, שאינו ראוי להתברר בהליך פש"ר, תוך פגיעה אפשרית בזכויותיו הדיוניות של המבקש.

3.הבקשות לצווי המניעה אינם עומדים בתנאים ההכרחיים למתן צווי מניעה (לרבות זמניים), מבחינת ראיות לכאורה המקימות עילת תביעה, מאזן נוחות ואפשרות לפיצוי כספי בהעדר הצווים.

4.אי-הפקדת התחייבות עצמית, ערבות וערבון כנדרש בתקנות סדר הדין אזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") המוחלות אף בהליכי חדלות פרעון.

5.הגשת בקשות לצווי מניעה זמניים מבלי שהוגשה תוך 7 ימים לאחר הגשתם תובענה עיקרית, כנדרש בתקנות. המשמעות היא, כי דין צווי המניעה הזמניים נשוא בקשה זו להיות מבוטלים.

6.העדר התייחסות מצד הנאמן בבקשות האמורות לנזק כלשהו העלול להיגרם אם לא יינתנו הצווים, וממילא אי הוכחת נזק כלשהו כאמור.

זאת כאשר למבקש נגרמו, ועלולים להמשיך להיות נגרמים, נזקים רבים מאז ועקב הצווים האמורים.

במצב כזה נגרמת פגיעה שאינה מידתית בזכות הקנין של המבקש.