עואד נ' כונס הנכסים הרשמי

ובעניין המשיבים:

1. ג'אזי עוואד

2. אמאל עוואד

לפניי בקשת הנאמן להורות על פינויים של המשיבים (אחיו של החייב ורעייתו) ממקרקעין שבבעלות החייב בכפר ריינה, הידועים כגוש 17519, חלקה 7, ומהבית הבנוי עליהם (להלן, בהתאמה: "הבית", ו"המקרקעין") ומסירת החזקה בהם לנאמן על מנת לאפשר מכירתם.

נימוקי הבקשה

ביום 27/02/14 ניתן פס"ד (ת"א (מחוזי נצרת) 1546-07-11גאזי עואד נ' בנק מרכנתיל דיסקונט ואח'), הדוחה את תביעת המשיבים (התובעים שם) להכרה בהם כבעלי הזכויות במקרקעין. פסק הדין קבע, כי הזכויות במקרקעין הינן של החייב, וכי למשיבים אין כל זכות באלה או בבית הבנוי עליהם. ערעור שהגישו המשיבים לביהמ"ש העליון (ע"א 2903/14) נדחה אף הוא ביום 18/06/15. המדובר במקרקעין עליהם בנוי בית יקר ערך, שערכם עולה על 2.5 מיליון ₪.

החייב מתנהל בהליך בחוסר תום לב, מונע את מימוש נכסיו השונים בטענות שונות ומשונות, והכל במטרה להתיש את נושיו. בנסיבות אלה, נוכח פסקי הדין אשר קבעו כי החייב הוא הבעלים של המקרקעין ודחו את טענות המשיבים לזכויות בהם, יש להורות על פינוי המשיבים מהמקרקעין ומהבית ולמסור את החזקה בהם לידי הנאמן, כשהם פנויים מכל אדם וחפץ.

תגובת המשיבים

המשיבים בנו את ביתם בהסכמת החייב, אחיו של המשיב 1. 

העילה שהועמדה להכרעה בת"א 1546-07-11 היא העברת הזכויות במקרקעין על ידי החייב למשיבים, אגב התחייבותו לסלק את המשכנתא שרבצה על הנכס באותה עת, והסעד היה הצהרה בדבר הבעלות. התביעה נדחתה בשל היעדר מסמך בכתב. אמנם, ביהמ"ש המחוזי האריך בניתוח העובדות הקשורות לבניית הבית, אולם, השאלה מי השקיע בבנייתו לא היתה חיונית לשם הכרעה בעילת התביעה. הערעור שהוגש לביהמ"ש העליון התייחס במפורש להארכה שלא לצורך בניתוח העדויות הקשורות בבניית הבית. פסה"ד בערעור לא התייחס לשאלה אם ההכרעה בעניין זהות מקים הבית יוצרת השתק פלוגתא.