פש"ר 39419-07-14 צפון-בנימין ואח' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב

בפני בקשה לעיון חוזר בהחלטות בית המשפט מיום 27/12/15 ומיום 30/6/16. לטענת הנושה, קיימות נסיבות חדשות המצדיקות עיון חוזר בהחלטות אלו, שכן, לטענתו, החלטות אלו התבססו בין היתר על ההנחה שבעקבות מכר הדירה של החייבת יהיו די והותר כספים בקופה, לאחר תשלום הוצאות ודיור חלוף בסך של 100,000 ₪, כדי לשלם את מלוא החוב לנושים. כעת, טוען הנושה, כי סכום המכר פחת לנוכח חזרת המציעה מהצעתה ומדובר בנסיבות חדשות המצדיקות עיון חוזר בהחלטה וביטולה, כך שתשלום הדיור החלוף לא יעשה מקופת הנושים.

הן החייבת והן המנהל המיוחד מתנגדים. אלו טוענים, בין היתר, כי התשלום כבר נעשה בחודש מרץ 2016; כי מדובר בהחלטות חלוטות (למצער זו מיום 27/12/15); כי לא מתקיימים התנאים ל"עיון חוזר"; כי אין מקום לטענה שהחלטות בית המשפט ניתנו על יסוד ההנחה שיהיה בוודאות כדי לשלם את מלוא החוב לנושים, ונאמר בהחלטה מיום 30/6/15 כי "יתכן" ויהיה די בכספים כדי לשלם את מלוא החוב. החייבת והמנהל המיוחד טוענים כי החלטות אלו התקבלו לאחר שנדרשה גם עמדת כנ"ר אשר תמך בתשלום הדיור החלוף.

הנושה חוזר על טענותיו.

לאחר שעיינתי בבקשה לעיון חוזר, סבורה אני כי יש לדחותה ממספר טעמים, לא כל שכן משקלם המצטבר.

ראשית – צודק המנהל המיוחד כי ההחלטה מיום 27/12/15 כלל לא הזכירה את עניין התשלום המלא לנושים, ומפנה אני לנוסח המלא של ההחלטה. כל שקבעתי הוא ששוכנעתי שההסדר המוצע משרת את טובת הנושים, ואין ולו מילה אחת על תשלום דיבידנד מלא לנושים. כך גם בהחלטה מיום 30/6/16 נאמר בהחלטה "יתכן". החלטותיי אלו ניתנו לאחר שעמדתי על ההליכים שעמדו על הפרק בכל הנוגע למימוש הנכס, הערעורים שהוגשו ע"י החייבת וסכום הדיור החלוף. סברתי אז וסוברת אני גם כיום (אף במחיר התמורה המופחתת), שאם ההסדר לא היה מתקבל וההליכים היו נמשכים, אין כל וודאות לגובה התמורה שהייתה מתקבלת בעקבות מכירת הדירה, אם בכלל, ולמועד התשלום.

משכך – ומשעניין זה לא היווה את הבסיס להחלטתי, אין כל מקום לטעון לנסיבות חדשות שלא היו ידועות ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. אזכיר את ההלכה בעניין עיון מחדש:

"לגופו של עניין, סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל מקנה לבית המשפט סמכות "לחזור ולעיין בכל צו שנתן מכוח סמכותו בפשיטת רגל, לבטלו או לשנותו", אולם כפי שנפסק לא אחת על בית המשפט להפעיל סמכותו לעניין זה בזהירות, על מנת שלא לכרסם בעיקרון סופיות הדיון (ראו למשל רע"א 2384/14 שחורי נ' כונס הנכסים הרשמי, [פורסם בנבו] פיסקה 8 (7.7.2014) (להלן: עניין שחורי); שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל, 40 (מהדורה שלישית, 2010)). עוד נפסק כי הגשת בקשה לעיון חוזר "יש לה מקום רק אם חל שינוי במצב או התבררה עובדה חדשה, שלא הובאה לידיעת בית המשפט בעת הדיון המקורי, ש'אחרת יהא בפניה משום שימוש לרעה בהליך משפטי'" (ראו ע"א 341/82 בר דרור נ' כסיף, פ"ד לז(3) 729, 736 (1983); עניין שחורי, שם). כפי שקבע בצדק בית המשפט המחוזי, המבקשת לא הציגה בבקשתה לעיון חוזר עובדה חדשה ואף לא הצביעה על שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש בהחלטה הראשונה. אדרבה, כל טענותיה של המבקשת הן בבקשה לעיון חוזר והן בבקשה דנן הן טענות ערעוריות מובהקות המופנות כלפי ההחלטה הראשונה. המבקשת איחרה את המועד לערער על החלטה זו ואין בכך כדי להקנות לה זכות להעלות את השגותיה עליה במסגרת בקשה לעיון חוזר ולעקוף בכך את הוראות סדרי הדין (ראו והשוו רע"א 9162/12 ח'ורי נ' הקסטודיה די טרה סנטה, [פורסם בנבו] פיסקה 5 (3.6.2013); רע"א 6720/13 סופר מדיק (מדיק לייט) בע"מ נ' Anton Hubner gmbh, [פורסם בנבו] פיסקה 2 (16.10.2013))".

ראו רע"א 320/15 איריס דוויק נ' כונס הנכסים הרשמי (14/4/15) [פורסם במאגרים].

עוד אציין כי גם כעת אין וודאות מה תהא התמורה המלאה לנושים (ראו תגובת המנהל המיוחד); ממילא החלטתי לא התנתה את ההסדר בתשלום מלא לנושים; התשלום כבר נעשה; ערעור על החלטתי מיום 27/12/15 לא הוגש במועד.