פש"ר 39238-03-12 לידר -ניהול ופיתוח בע"מ ואח' נ' שרבט ואח'

לפניי בקשה של החייב להורות למשיבים להמנע מביצוע עסקאות בעלי ענין בחברת האחים שרבט מבני תעשיה (1979) בע"מ (להלן: "החברה").

החייב הוא בעל מניות מיעוט בחברה, ולטענתו, המשיבים, שהם בעלי מניות הרוב בחברה, נוהגים בחברה מנהג בעלים לאורך שנים, מבריחים ממנה כספים לתועלתם האישית, עושים בה שימוש לשם קבלת אשראי בנקאי ולשם מתן ערבויות לחברות פרטיות שלהם וכיוצא בזה פעולות של עושק המיעוט.

המנהל המיוחד לנכסי החייב (להלן: "המנהל המיוחד") טוען בתגובתו כי בעקבות החלטת בית המשפט במסגרת בקשה 42, העבירו לו המשיבים מסמכים שונים המצויים כיום בבדיקה, שטרם הסתיימה, ולכן אין ביכולתו להתייחס לטענות החייב בנוגע לביצוען של עסקאות כאלה ואחרות בחברה. מכל מקום, במסגרת ההחלטה בבקשה 42 הורה בית המשפט למשיבים לעדכן אותו ככל שתתבצענה עסקאות בנכסי החברה ואין צורך בהחלטה נוספת בהקשר זה. ככל שיתברר כי המשיבים הפרו את ההחלטה, הרי שמדובר בהפרת צו שיפוטי. יחד עם זאת, המנהל המיוחד תומך בבקשתו של החייב להורות למשיבים לכנס אסיפה של בעלי המניות בחברה, בה הוא ייטול חלק מכח החזקותיו של החייב בחברה, כמתחייב ממילא מהוראות הדין.

המשיבים מתנגדים לבקשה. הם טוענים כי המנהל המיוחד כבר ביקש צו מניעה דומה במסגרת בקשה 42, אך בקשה זו לא נתקבלה, ומדובר בהחלטה חלוטה. ממילא אין מקום לפתוח סוגיה זו מחדש. כמו כן, החייב ניסה בעבר לקבל סעדים דומים במסגרת בוררות שניהל מולם, ובקשתו זו נדחתה על ידי הבורר בשנת 2003. מכל מקום, החייב יכול לחדש את הליכי הבוררות אם יפקיד את הערבון בסך 400,000 ₪ כפי שנקבע בהחלטה מיום 9.6.2015, אך הוא העדיף להתחכם ולפנות לבית המשפט של פש"ר בבחינת "מסלול עוקף" לניהול הבוררות. כמו כן, מי שמוסמך להגיש את הבקשה הוא המנהל המיוחד ולא החייב, שכן נכסי החייב מוקנים למנהל המיוחד. עוד טוענים המשיבים כי מדובר בחברה סולבנטית ולכן הסמכות לדון בבקשה מסוג זה נתונה לבית המשפט המחוזי בנצרת והמתכונת של בקשה למתן הוראות אינה המתכונת הדיונית המתאימה. המשיבים מוסיפים וטוענים כי הסעדים המבוקשים יפגעו בחברה ויצרו את צעדיה, ובכל מקרה, הסעדים המבוקשים לא ישרתו את החייב, ומדובר בסעדים דרקוניים. לבסוף מודיעים המשיבים כי לבקשת המנהל המיוחד הם יכנסו אסיפה כללית של החברה במועד קרוב.

בתגובתו לתשובת המשיבים, חוזר החייב על טענותיו וטוען כי המשיבים לא התמודדו עם טענותיו לגופן, כי המנהל המיוחד מתנהל בעצלתיים וכי איננו ממצה את ההליכים נגד המשיבים. עוד טוען החייב כי בית המשפט של פש"ר מוסמך לדון בבקשה, כי החלטת המנהל המיוחד להמשיך את הליכי הבוררות מתעכבת מזה שנה, כי ממילא המשיבים צפויים לסכל את המשך הבוררות וכי הזמנת המנהל המיוחד לאסיפה כללית מעידה על צדקת הבקשה.

לאחר עיון בטיעוני הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות, מן הטעמים שיפורטו להלן.