פש"ר 38738-06-14 גאביזון נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום ואח'

צו לכינוס ניתן לחייבת ביום 19.06.14, במסגרתו הושת על החייבת צו לתשלומים בסך של 550 ₪ לחודש, כאשר ביום 22.09.14 הופחת צו התשלומים ל 250 ₪ רטרואקטיבית מיום מתן צו הכינוס.

ביום 21.12.14 הגיש הגרוש של החייבת בקשה לקציבת מזונות לשני ילדיה הקטינים.

ביום 12.02.15, בהמשך לתגובת החייבת ותגובת המנהל המיוחד נקצבו מזונות בסך של 700 ₪ לחודש.

ביום 02.06.15 הגיש הגרוש של החייבת בקשה לביטול הליכים שכן מאז ניתנה ההחלטה על קציבת המזונות, לא שילמה החייבת ולו תשלום אחד כפי שנקבע.

ביום 05.07.15, לבקשת החייבת, ניתנה לה ארכה, ונקבע כי החייבת תגיש עד ליום 15.09.15 עדכון אליו יצורפו אסמכתאות אודות תשלום חוב פיגורי המזונות שנקצבו, תוך שצוין בהחלטה כי בהעדר האישור יבוטלו ההליכים ללא כל התראה נוספת.

ביום 18.09.15 הודיע הגרוש של החייבת כי החייבת לא פעלה להסרת מחדליה.

בהחלטה מיום 24/9/2015 נקבע כי מאחר והחייבת לא הציגה עדכון ואסמכתאות אודות תשלום חוב המזונות שצברה כפי שנדרשה בהחלטה מיום 05.07.15. אי תשלום מזונות שנקצבו מהווה יצירת חובות חדשים ועילה לביטול ההליכים, וההליכים בוטלו.

ביום 09/11/2015 הגישה החייבת בקשה לעיון מחדש בהחלטה לביטול ההליכים. בבקשה נטען, כי בשל מצבה הכלכלי, לא עלה בידה לעמוד בסכום המזונות שנקצב. עוד נטען, כי היא עמדה בחיוביה על פי צו הכינוס ללא דופי וכי לא היה מקום להורות על ביטול ההליכים. החייבת הציעה לשלם עבור חוב המזונות סכום של 2000 ₪ בתוך 5 ימים וכי יתרת החוב תיפרס לתשלומים חודשיים של 900 ₪- 550 ₪ עבור המזונות שנקצבו ו- 350 ₪ עבור חוב המזונות. החייבת טענה כי בשל מצבה הכלכלי הקשה עותרת היא להפחתת התשלום החודשי לסך של 300 ₪ לחודש, למפרע.

ביום 9/11/2015 נדחתה בקשת החייבת על ידי כב' השופט פרסקי, אשר קבע כי על החייבת להגיש ערעור על פסק הדין שכן בהעדר שינוי נסיבות לא היה מקום להגיש בקשה לעיון חוזר. כמו כן, נקבע כי המשיב, אבי הזכאים, כלל לא צורף כצד לבקשה, ומן הראוי היה שהחייבת הייתה מגיעה עמו להסכמה ביחס לתשלום חוב המזונות קודם להגשת הבקשה.

ביום 9/1/2016 הגישה החייבת בקשה דומה מטעם החייבת לעיון מחדש בהחלטת ביטול ההליכים, אלא שאז צורף אבי הזכאים כצד לבקשה. כמו כן, טענה החייבת כי היא מוכנה לשלם סך של 2000 ₪ בתוך 5 ימים וסך של 800 ₪ בחודש אשר יהוו את הסכום השוטף ועבור חוב הפיגורים.

החייבת עתרה בבקשתה זו להפחתת צו התשלומים החודשי לסך של 100 ₪ למפרע מיום מתן צו הכינוס.

ביום 28/2/2016 הודיע אבי הזכאים כי הוא מתנגד בתוקף לבקשת החייבת, שכן החייבת לא הציגה שינוי נסיבות כנדרש, וכן מאחר והחייבת ממשיכה שלא לעמוד בהחלטות בית המשפט ולא משלמת עבור מזונות הקטינים עד היום.

המנהל המיוחד התנגד גם הוא לבקשת החייבת, וטען כי החייבת אינה ממצה את כושר השתכרותה, שכן היא אינה עובדת כלל, וכי היא הצהירה הצהרות סותרות בנוגע להכנסות בן זוגה.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות, אני מורה על דחיית הבקשה לעיון חוזר.

ראשית, כפי שכבר טענו הצדדים, וכפי שמצא גם בית המשפט בהחלטתו מיום 9/11/2015, בקשות לעיון חוזר יתקבלו לעיתים רחוקות מאוד, ובנסיבות מיוחדות כגון, הוכחת שינוי נסיבות קיצוני אשר מצדיק עיון מחדש בהחלטה. במקרה דנא, החייבת לא הציגה כל שינוי נסיבות, והעובדות אליהן הפנתה בבקשה היו ידועות לבית המשפט עוד במועד מתן ההחלטה בדבר ביטול ההליכים.

יש ממש בטענת הגרוש והמנהל המיוחד, לפיה, החייבת עשתה ועושה דין לעצמה , שכן מתעלמת היא במופגן מהחלטת בית המשפט לעניין חובתה לשאת במזונות הקטינים.

כפי שכבר צוין, אי תשלום מזונות הקטינים מהווה יצירת חוב חדש במסגרת הליך פשיטת הרגל, תוך שהזכאי למזונות לא רשאי לפעול לגביית החוב במסגרת הליכי הוצאה לפועל, ומדובר בחוסר תום לב של ממש. בניגוד לטענת החייבת לפיה מוכנה היא לשאת במזונות הקטינים באמצעות הסדר תשלומים, הרי שבפועל, מתגובת הגרוש עולה, כי עד היום לא פעלה החייבת לתשלום חוב המזונות, כפי שנהגה כבר בעבר. כמו כן, לא ברור מדוע סבורה החייבת כי המזונות נקצבו על סך של 550 ₪ בעוד שכפי שנקבע, המזונות הועמדו על סך של 700 ₪ כאמור לעיל. הצעתה של החייבת לשאת בתשלום של 100 ₪ בלבד בחודש על חשבון חוב המזונות (700 ₪ עבור החיוב השוטף ו- 100 ₪ עבור חוב המזונות), אינה הצעה ריאלית וממילא, בפועל החייבת לא פעלה על פי הצעתה שלה עצמה.

לפיכך, ולאור האמור לעיל, אני דוחה בקשת החייבת לעיון חוזר.

ניתנה היום, ו' אדר ב' תשע"ו, 16 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.