פש"ר 37519-09-14 דבלינגר נ' שניצר

1.לפניי בקשה להמצאת התראת פשיטת רגל לחייב בגין חוב בסך 433,000 ₪ המגיעים למבקשת, לטענתה, לפי יתרת חוב עדכנית בשלושה תיקי הוצאה לפועל, שנפתחו על ידי המבקשת כנגד החייב. לראיה צורפו דפי החשבון בשלושת התיקים המעידים על יתרות החובה בהם.

2.החייב הגיש התנגדות להתראה, במסגרתה טען כי לגבי תיק הוצאה לפועל אחד המסתמך על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, קיים ערעור התלוי ועומד בבית המשפט המחוזי בירושלים. לגבי תיק אחר הוגשה ביום 13.6.13 בקשה מטעם החייב לסגור את התיק, וטרם ניתנה החלטה בעניין זה. כמו כן, נקבע דיון נוסף בעניין הליך זה ביום 5.10.14. באשר לתיק השלישי טוען החייב שהוא מפקיד כל חודש סכום של 1,000 ₪. עוד טוען החייב כי המבקשת מעולם לא פנתה אליו בעניין החוב נשוא התיק השלישי, ולא דרשה תשלום החוב בבת אחת.

3.המבקשת טוענת בתגובתה שמדובר בחובות חלוטים, שאינם תלויים כלל בהליכים משפטיים כלשהם המתנהלים בין הצדדים. עוד טוענת החייבת, כי ביום 27.7.05 פסק דין בדבר חלוקת הרכוש המשותף בין הצדדים, כאשר פסק הדין הפך להיות חלוט לפני שנים רבות. בהליך שני שעניינו דמי שימוש, חויב החייב לשלם למבקשת דמי שימוש ראויים בגין שימוש בלעדי שעושה החייב בדירה המשותפת לבני הזוג. באותו עניין ניתן פסק דין בסכום של מאות אלפי שקלים עבור חובות עבר וכן סכום חודשי של 4,150 ₪. החייב הגיש ערעור על פסק דין זה אולם במסגרת הדיון בערעור בבית המשפט המחוזי מחק החייב את הערעור בהמלצת בית המשפט.

4.ביחס לתיק ההוצאה לפועל הראשון טוענת המבקשת, כי זה נפתח בגין פסק הדין שניתן במסגרת הדיון בפירוק השיתוף. תיק ההוצאה לפועל נפתח בשנת 2007 וכי אין הליך תלוי ועומד בבית משפט כלשהו הנוגע לחוב זה. לטענת המבקשת, ההליך התלוי ועומד בבית המשפט המחוזי אליו התייחס החייב בהתנגדותו קשור לפעולות שונות שביצע כונס הנכסים מטעם המבקשת על נכס מסחרי אחר, כאשר הליך זה אינו קשור לחוב נשוא תיק ההוצאה לפועל.

באשר לתיק ההוצאה לפועל השני, מדובר בסכום שעל החייב לשלם מדי חודש למבקשת בגין דמי השימוש עבור השימוש הבלעדי שעושה החייב בדירתם המשותפת, זאת לאחר מועד פסק הדין. גם כאן מדובר בחוב חלוט שלא ניתן עוד לחלוק עליו. החייב אמנם הגיש בקשה לסגור תיק זה, אולם לא נינתה החלטה המורה לעשות כן. נהפוך הוא – לפי התדפיס שצורף לבקשה להמצאת התראת פשיטת רגל, ניתנה החלטה שמגדילה את החוב בסכום של 74,000 ₪. החלטה זו ניתנה ביום 2.7.14, כשנה לאחר שהחייב ביקש לסגור את תיק ההוצאה לפועל.

בנוגע לתיק ההוצאה לפועל השלישי טוענת המבקשת, כי מקור החוב בכך שהחייב סירב לשלם את חובו בגין דמי השימוש. מדובר בעיקר בחוב העבר שנוצר עד למתן פסק הדין בבית המשפט לענייני משפחה. המבקשת טוענת, כי היא דרשה בעבר מהחייב לשלם את מלוא הסכום אולם החייב סירב. המבקשת מעולם לא הסכימה לקבל את החוב בשיעורים של 1,000 ₪ לחודש, ויתר על כן, עצם הגשת פסק הדין לביצוע בהוצאה לפועל מעידה על כך שהמבקשת דרשה מהחייב לשלם באופן מיידי את מלוא סכום פסק הדין. עוד מדגישה המבקשת, כי העובדה שהחייב משלם 1,000 ₪ לחודש מעידה על כך שהחייב מכיר בתוקפו של פסק הדין ובחוב, וכי הוא משלם סכום זעום במקום סכום של 4,150 ₪ לחודש, ובכך החוב הולך ותופח.

5. לאור כל האמור עולה כי מדובר בתיקי הוצאה לפועל שנפתחו בגין חובות שנפסקו בפסקי דין שהפכו להיות חלוטים. התנגדות החייב הוגשה ללא מסמכים כלשהם כדי לתמוך בטענותיו, כאילו אינו חב עוד לפי פסקי דין אלה.

6.על פי המסמכים שהוגשו על ידי המבקשת, תיקי ההוצאה לפועל מעולם לא נסגרו, ועל פי מצבת החובות באותם תיקים מדובר בתיקים פעילים, ומכאן שחובה על החייב לפרוע את הסכומים נשוא תיקי ההוצאה לפועל.

7.משכך הם פני הדברים, קמה העילה להמצאת התראת פשיטת הרגל לחייב.