פש"ר 37134-12-11 ש.ס. אריזות בע"מ נ' שיטריט ואח'

מדובר בבקשה למתן צו כינוס שהגישה המבקשת נגד המשיב ביום 20.12.11.

בבקשתה למתן צו הכינוס טענה המבקשת, כי הלוותה למשיב כספים ומשלא עמד בהתחייבויותיו לסילוק החוב כלפיה, נקטה נגדו בהליכי הוצל"פ לגביית הכספים.

עוד טענה המבקשת, כי כשבוע וחצי בלבד לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ הנ"ל, העביר המשיב דירה הרשומה על שמו ברח' ענבר 9 באשדוד (להלן: "הדירה") להוריו דוד ואסתר שטריט. לטענת המבקשת, העברת הנכס נעשתה במרמה ונועדה להתחמקות מהחוב כלפיה.

במהלך הדיונים בפני, התנגד ב"כ המשיב למתן צו הכינוס, מאחר ולטענתו הבקשה אינה עומדת בתנאי סעיף 7 לפקודה. ב"כ המשיב טען מנגד, כי סמכות ביהמ"ש ליתן צו כינוס בענייננו נשענת על סעיף 5 (1) לפקודת פשיטת הרגל.

בהחלטה מיום 9.7.14 קבעתי כי לצורך הוכחת זכאותה לצו כינוס כנגד החייב יהיה על המבקשת להוכיח כי עמדה בתנאי סעיפים 5(1) ו-7 לפקודת פשיטת הרגל ולא יהיה עליה להוכיח כי ניתן לטובתה פסק דין חלוט.

בדיון מיום 20.11.14 הסכימו הצדדים כי הדיון יסוב סביב סוגיית הזכויות בדירה ולא סביב סוגיית חובו של מר שיטריט למבקשת.

טענת המבקשת בסיכומיה

לטענת המבקשת, המשיב העביר הדירה ברחוב ענבר 9 באשדוד על שם הוריו כשנתיים וחצי לאחר רכישתה וכשבוע בלבד לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ כנגדו. לדברי המבקשת העברת הדירה נעשתה ע"מ להבריח הנכס.

לשיטתה, טענת המשיב לפיה העביר הדירה ע"ש הוריו משיקולי מס, הינה שיקרית ואף חסרת משמעות, נוכח העובדה ששאלת הבעלות במקרקעין מוכרעת עפ"י דין ולא עפ"י כוונת הצדדים. המבקשת תמכה הטענה לעיל על האמור בפסק דין שניתן בבימ"ש המחוזי בפש"ר 2806-08 (עו"ד שרגא בודה נ' יצחק בר).