פש"ר 3395-07 דוד נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום ואח'

החלטה זו עניינה בבקשת הפטר שהגיש החייב.

1.ביום 8.8.07 ניתן צו כינוס לנכסי החייב, לבקשתו. ביום 30.4.08 הוכרז החייב כפושט רגל. החייב הגיש בקשת הפטר. לטענת החייב, חלוף הזמן והעדר נכסים כמו גם נסיבותיו האישיות, מחייבים את העדפת האינטרס של יציאתו לדף כלכלי חדש ומתן צו הפטר.

2. בהתאם לתסקיר הכונ"ר, בקופה הצטברו 25,762 ₪ שיאפשרו חלוקת דיבידנד כמעט מלא לנושים בדין קדימה, אולם הנושים הרגילים לא יקבלו דבר. החייב בבקשתו לא הציע דבר להעשרת הקופה. החייב אינו עובד ומתקיים מקצבת מל"ל בהיקף 2,100 ₪. כן עלה כי החייב מתגורר אצל אחותו ולא אותרו נכסים השייכים לחייב והניתנים למימוש. להבדיל מהבקשה הקודמת להפטר שהגיש החייב, שנדונה ביום 10.4.13, שם הכונ"ר התייחס למרכיבי חוסר תום הלב בהתנהלות החייב, הפעם, הכונ"ר הודיע שאינו מתנגד להפטר בדגש על השנים שחלפו.

3.לדיון התקבלה התנגדותו של הנושה אברהם מסיקה אשר חלק על "תמימותו" של החייב.

4.ההתנגדות המהותית התקבלה מאגודת תלמי הנגב, התנגדות מפורטת בכתב ואף התייצב בא כוחה לדיון. כפי שעלה מהתנגדות תלמי הנגב, החייב יצר כלפיה חובות הן לפני צו הכינוס והן אחרי צו הכינוס, בהיקפים של 300,000 ₪ הנובעים מאי תשלום דמי שכירות לאחר צו הכינוס והוצאות משפטיות. תלמי הנגב הפנתה להליכים הרבים שניהל נגדה החייב, לאחר צו הכינוס, בחוסר תום לב כטענתה. תלמי הנגב הפנתה לבקשה הקודמת שהגיש החייב שנדונה בפני כב' השופטת נצר ביום 10.4.13 ולסימני השאלה הרבים בהתנהלותו של החייב שנדונו בדיון זה ולקביעותיה ביהמ"ש. טוענת תלמי הנגב כי בהתנהלות החייב, רב הנסתר על הגלוי, בהכנסותיו של החייב, באי צירוף דפי חשבון אלא לתקופה קצרה, לכך שאינו עושה כל מאמץ להגדיל הכנסותיו ובעצם בכך שמציג תמונה חלקית לבית המשפט. את עיקר יהבה תולה תלמי הנגב בכך שלמרות שצו הכינוס ניתן ביום 30.4.08, המשיך הוא להפעיל מזנון בנכס שלה, ללא תשלום דמי שכירות וללא תשלום הוצאות משפטיות שנפסקו בהליכים רבים בהם התיש אותה.

5.עיינתי בהחלטת כב' השופטת נצר מיום 10.4.13 בתום שמיעת טיעוני הצדדים בבקשה קודמת שהגיש החייב להפטר. נקבע כי בהתנהלות החייב סימני שאלה שאינם פשוטים, בין היתר הליכים שניהל החייב ללא קבלת רשות בית המשפט של פש"ר. דגש ניתן אחר התנהלות החייב בכך שהינו ממשיך מהרהר ומערער אחר פס"ד חלוטים תוך הדגשת ההליכים בהם נקט החייב, באשר לנכס לגביו טען לזכויות, אולם נדחה. נקבע כי כל עוד התמונה הנוגעת להתנהלות החייב, כולל אפשרויותיו לתעסוקה אינם ברורות, לא יהיה מקום לדון בבקשת ההפטר. לסיום נקבע שביהמ"ש לא יבטל ההליכים, שכן הדבר יועיל לחייב: "להמשיך ולשטות בנושיו כפי שעשה עד כה".

6.כפי שפירטה תלמי הנגב בהתנגדותה, וכפי שהפנתה להתנגדות לקראת דיון ההפטר הקודם, החייב נקט בהליכים רבים, נפסדים, ללא אישור בית המשפט, וגם לאחר שהורו לו על פינוי מהנכס של תלמי הנגב, המשיך להתנגד, תוך גרימת הוצאות לצורך הפינוי. תלמי הנגב אף הפנתה להצהרת החייב ולפיה ימשיך לעמוד על זכויותיו כנגד תלמי הנגב גם לאחר שיסתיים הליך הפש"ר.

7.מן הדין היה לדחות את הבקשה להפטר, נוכח התנהלות החייב בעיקר בכול הנוגע למחלוקת מול תלמי הנגב, כולל יצירת החובות החדשים, בהם יצירת הוצאות הפינוי נוכח סירובו לציית להחלטות אודות הפינוי מהנכס של תלמי הנגב. אלא שעמדת הכונ"ר כיום הינה שגורם הזמן משמעותי, ולכן הכונ"ר אינו עומד על התנגדותו כעמדתו בדיון מיום 10.4.13.

8.ל"סימני השאלה הלא פשוטים" כפי שקבעה כב' השופטת נצר, כמו גם לקביעותיה הנוספות באשר להתנהלות החייב יש ליתן משקל רב, בשאלת התנהלות החייב בהליך והשאלה האם ליתן צו הפטר. מנגד, נושא התנהלות החייב בדגש על הנכס של תלמי הנגב ויצירת הוצאות סביב הפינוי, לא בא למיצוי בזמן אמיתי, ולא הוגשה בעת הרלבנטית בקשת לביטול הליכים בשל כך. אין הדבר אומר שאין להביא הדברים בחשבון אולם לחלוף הזמן יש משמעות, מה גם שהכונ"ר כיום סבור שהדבר לא יהווה גורם מכריע כנגד בקשת ההפטר.