פש"ר 33938-03-11 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אייל זהר

1.לפני בקשה להפטר החייבים, אב (ירון) ובנו (אייל), שתיקיהם אוחדו.

האב יליד שנת 1945 והבן יליד שנת 1967.

נגד האב - ניתן צו כינוס ביום 15.6.2011 והוא הוכרז כפושט רגל ביום 10.7.2012.

התשלום החודשי המושת עליו הוא בשיעור של 500 ₪.

נגד הבן – ניתן צו כינוס ביום 1.6.2011 והוא הוכרז כפושט רגל ביום 19.9.2012. התשלום החודשי המושת על החייב הוא בשיעור של 1,000 ₪.

2.החייבים נעדרי נכסים (נכסיהם מומשו לטובת קופות הפש"ר, או הוחרגו לאחר פידיונם), באופן שכיום הנכס היחיד העומד לרשותם הוא שותפות בסוכנות ביטוח.

3.בישיבת יום 15.3.2015, הוריתי לנאמן לבחון מה הסכום שעל החייבים להוסיף תוך לקיחה בחשבון את ההכנסות מסוכנות הביטוח שהם שותפים בה.

4.הנאמן הודיע לביהמ"ש, כי לאחר בדיקה שעשה תוך התייעצות עם מספר סוכני ביטוח מובילים בתחומם באיזור חיפה, ולנוכח סכומי העמלות המתקבלות מדי חודש בחודשו, הוא סבור שיש מקום לכמת את העמלות העתידיות של הסוכנות למשך 24 חודשים ובסך של 100 אלף ₪, שיתחלקו בחלקים שווים בין שני תיקי הפש"ר.

5.החייבים הסכימו לכך והפקידו את הסכום של 50,000 ₪ בקופת הפש"ר של הבן (ומחצית מסכום זה יש להעביר לקופת האב).

6.קיימתי ישיבת הפטר בנוכחות הנושים ביום 18.10.2015. חלק מהנושים התייצבו. רובם נושי הבן אייל ורק אחד היה הנושה של האב.