פש"ר 33543-01-14 עירית תל-אביב-יפו נ' ח' ואח'

לפניי בקשה לביטול הענקה לפי סעיף 96(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"). הבקשה הוגשה על ידי עו"ד דוד ששון, הנאמן על נכסי החייב א' ח' ז"ל (להלן: "הנאמן" ו"החייב", בהתאמה).

ביום 28.4.2014 ניתן צו כינוס לנכסי החייב. ביום 19.1.2015 הוכרז החייב פושט רגל. החייב נפטר ביום 28.3.2015. הוגשו נגדו שתי תביעות חוב בסך כולל של 95,324 ש"ח מטעם תאגיד המים מי אביבים ועיריית תל אביב.

נקדים ונאמר כי פטירתו של החייב אינה משפיעה על המשך ההליכים בעניננו, נוכח הוראת ס' 189 לפקודה, הקובעת כי אם נפטר חייב המצוי בהליכי פשיטת רגל, יימשכו ההליכים בעניינו כאילו היה בחיים.

לטענת הנאמן, ביום 21.10.2013 התברר לנושה עיריית תל אביב כי החייב העביר את זכויותיו בנכס ברח' הרצל 66 ברמת גן (להלן: "הדירה" או "הנכס") ללא תמורה, לבנו מ' ח' (להלן: "המשיב") ביום 18.2.2013, בהתאם לנסח לשכת רישום מקרקעין. לטענתו, החייב העניק למשיב ללא תמורה את הנכס היחיד בבעלותו ממנו יכולים נושיו להיפרע. בהתאם לסעיף 96(א) לפקודה, טרם חלפו שנתיים ממועד ההענקה. כמו כן, במועד ההענקה היה החייב חדל פירעון ועל כן יש לבטל את ההענקה.

לטענת המשיב, בבקשה לצו כינוס שהוגשה נגד המנוח נטען כי ההענקה מהווה את מעשה פשיטת הרגל של המנוח ואילו בבקשה לביטול הענקה טען הנאמן כי ההענקה נעשתה לפני תחילת פשיטת הרגל. לטענתו, יש לראות במעשה פשיטת הרגל כיום תחילת פשיטת הרגל בהתאם לסעיף 84(א) לפקודה. מכאן שאין תחולה לסעיף 96 לפקודה מאחר שמדובר במועדים חופפים. עוד טוען המשיב כי אין מדובר בהענקה כמשמעותה בסעיפים 96(א) ו-96(ב) לפקודה מאחר שמדובר בגמול שהובטח למשיב עוד בשנת 1988 עבור עבודה שעשה לחייב וגמול זה מוגן אף בהתאם להוראת סעיף 5(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979. בנוסף טוען המשיב כי הדירה ניתנה לחייב לאחר נישואיו לאשתו ובזכותה והיא נכללת בחריגי סעיף 96(ג) לפקודה.

לחלופין, טוען המשיב כי מועד ההענקה הנטענת חל ביום 27.8.2012, כך שחלפו למעלה משנתיים בין יום ההענקה לבין יום ההכרזה על החייב כפושט רגל ובהתאם יש לבחון את ההענקה בהתאם לתנאי סעיף 96(ב) לפקודה. לטענתו, במועד זה, החייב לא נזקק לנכס על מנת לפרוע את חובותיו מאחר שלא היו לו חובות, למעט חוב קטן לעירית תל אביב בגין ארנונה ומים. החוב הסתכם בסך של 8,157 ש"ח נכון ליום 18.10.1995 ומקור החוב כיום הוא תפיחה חשבונאית אשר הוא חולק עליה. לטענתו, אין כל הצדקה להעמיד את הדירה למכירה לטובת החוב הנטען, המהווה כ- 6% בלבד משוויה של הדירה.

הנאמן בתשובתו דוחה את הטענה כי אין תחולה לסעיף 96 לפקודה בנסיבות המתוארות. לדידו, טרם חלפו שנתיים ממועד ביצוע ההענקה ולכן היא בטלה כלפיו. עוד טוען הנאמן כי מדובר ברכושו היחיד של החייב ואין אפשרות לפרוע את החוב ללא ביטול ההענקה. כמו כן טוען הנאמן כי טרם חלפו 10 שנים ממועד ההענקה.

בנוסף טוען הנאמן כי הטענה לפיה הזכויות בדירה הועברו למשיב בשל עבודה שעשה עבור המנוח אינה נתמכת בראיות ואינה מפורטת ויש לדחותה על הסף. לטענתו, יש לראות את מועד הרישום בהתאם לנסח לשכת רישום המקרקעין, קרי 18.2.2013, כמועד ביצוע ההענקה. כמו כן הנאמן מתנגד לטענה כי החוב תפח שלא כדין וטוען כי מדובר בתוספת ריבית חוקית על החוב המקורי.