פש"ר 33439-01-13 ב. נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום ואח'

לפניי ערעור על הכרעת הנאמן בתביעת חוב שהגישה המערערת, מי שהייתה אשתו של החייב. תביעת החוב הוגשה בגין מזונות, בסכום של כ-894,000 ₪ ואושרה חלקית בסכום של 179,190 ₪.

טענות המערערת

1. טוענת המערערת כי בטרם הגירושין והמשבר בזוגיות, גרה המשפחה בוילה מפוארת וברמת חיים גבוהה. בהתאם לכך, סכום מזונות האישה שנקבע בהסכם הגירושין בסך 12,000 ₪ בחודש, שיקף את רמת החיים של המערערת וילדיה. נטען שהחייב אינו מתגורר עוד עם המערערת אלא חי עם בת זוג אחרת, ולהם ילד משותף.

    

2. טוענת המערערת כי החייב לא שילם כל סכום על חשבון המזונות. דירת בני הזוג נמכרה, המשכנתא סולקה והיתרה בסך 1,200,000 ש"ח אמורה להתחלק בין החייב מערערת. המערערת מצאה עצמה חסרת בית.

    

3. מוסיפה המערערת וטוענת כי טענת הנאמן לפיה היא לא המציאה מסמכים שנדרשו על ידי הנאמן, אינה נכונה וכי המציאה את כל המסמכים. לטענתה, שגה הנאמן בכך שביטל בהכרעתו פסק דין של בית הדין הרבני אשר אישר את הסכם הגירושין בין בני הזוג וקבע סכום מזונות המהווה חמישית מהסכום עליו הסכימו הצדדים. נטען, כי דמי המזונות לקחו בחשבון כי החייב נותר עם כל המיטלטלין ועם העסק המשפחתי.

    

4. מוסיפה המערערת וטוענת, כי בהסכם הגירושין נרשם כי החייב ישלם 12,000 שח בחודש עבור מזונות האישה אך הואיל ולא צוינו בהסכם מזונות ילידים, הרי המדובר הוא במזונות ילדים (כפי שנראה בהמשך, טענה זו אינה נכונה בעליל שכן בהסכם קיים פרק שלם הדן במזונות הילדים).

    

   טענות הנאמן

5. הנאמן הפנה להסכם הגירושין משת 2008, אשר גם אושר באותה השנה, לפיו על החייב לשלם למערערת מזונות אישה בסך 12,000 ₪ ומזונות ילדים בסך 1,500 ש"ח עבור כל ילד. המדובר היה בשני קטינים. למרות זאת, טוען הנאמן, נמנעה המערערת מלבקש קציבת מזונות בהליך פשיטת הרגל.