פש"ר 33362-05-11 זכרוב נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום ואח'

צו כינוס לנכסי החייבת ניתן ביום 18/5/2011. החייבת הצהירה בבקשתה על חובות בהיקף של למעלה מ- 300,000 ₪.

עיון בתיק מעלה כי נגד החייבת הוגשו 10 תביעות חוב בסכום של 251,385 ₪, 3 תביעות בוטלו והתביעות שנבדקו ואושרו הנם בסך כולל של 61,095 ₪.

ביום 21/7/2014 הגישה החייבת בקשה למתן הפטר. בבקשתה הציעה החייבת להעשיר קופת הכונ"ר בסך של 5,000 ₪. סכום זה בצירוף הסכום שהצטבר בקופה אפשר חלוקת דיבידנד בשיעור של כ- 37% מכלל חובותיה.

הנאמנת הגישה תגובה מטעמה ביום 27/8/2014 ובה התנגדה לבקשת החייבת שכן בהינתן שבבעלות החייבת 50% מזכויות בדירת מגורים בבאר שבע ובעלות בנכס נוסף בחיפה, עליו לא רובצת משכנתא ובו מתגוררת אמה של החייבת, ולאור גילה הצעיר של החייבת, שהנה כבת 33 , נשואה ואם ל- 3 קטינים המתגוררת בדירה בבעלותה, יש לעמוד על כך שיינתן לה הפטר בתמורה לתשלום דיבידנד בשיעור של 100% לנושים.

בהמשך לתגובת הנאמנת, התבקשה תגובת החייבת, אולם זו לא מסרה תגובתה ולמעשה זנחה את בקשתה למתן הפטר.

כעת הגישה החייבת בקשה לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ. לטענתה, אחיה מבקש לממן לה ולבנותיה טיול בת מצווה משותף בפרנקפורט גרמניה למשך 12 ימים.

הנאמנת התנגדה לבקשה וטענה, כי לאור גובה תביעות החוב שאושרו ובשים לב להמלצתה כי בכפוף לתשלום דיבידנד בשיעור של 100% לנושים ולאור משך הזמן בו מתקיימים ההליכים, מן הראוי כי החייבת הייתה מנתבת את מאמציה להעשיר קופת הכינוס ובכך לקדם ההליכים לחלוקת דיבידנד ראוי לנושים וקבלת ההפטר.

אין לי אלא להסכים עם גישת הנאמנת. ראשית, מטרת הנסיעה עליה הצביעה החייבת, והדברים נאמרים בכל הכבוד הראוי, אינה מבין המקרים הדחופים והחשובים שבהם תהא נטיית בית המשפט להיעתר לבקשה לביטול צו עיכוב היציאה.

מדובר בנסיעה למטרת הנאה וטיול, ולא לצורך בהול המחייב ביטול הצו.

הדעת אינה נוחה עם העובדה שהחייבת מבקשת לנפוש בחו"ל עם שתי בנותיה, בעוד שחובותיה כלפי הנושים הנם נמוכים יחסית. לכך יש בוודאי להוסיף את העובדה כי בבעלות החייבת זכויות בשני נכסי נדל"ן שונים.

בקשתה של החייבת נדונה לדחייה ולו למראית פני הצדק, כלפי הנושים.

יש ממש בטענת הנאמנת לפיה, מן הראוי כי הסיוע הכספי של בן משפחתה של החייבת, במקרה זה אחיה, המבקש לממן את הנסיעה עבורה ועבור בני משפחתה, היה מופנה לקופת הנושים ולטובתם.

לאור האמור לעיל, בקשת החייבת לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ נדחית.