פלוני נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים ואח'

 ובעניין המחזיקה:     איילון חברה לביטוח בע"מ

החלטה

1. החלטה בבקשת הנאמנת למתן הוראות מיום 30.5.23. בבקשתה טענה הנאמנת כי שלושה חודשים בלבד לאחר שניתן לחייב הפטר חלוט התברר לה כי החייב ניהל הליך נזיקי ללא היתר. עוד התברר לה לראשונה, מפניית חברת איילון, כי מדובר בתביעה בגין נזקי גוף בשל תאונה משנת 2013. כתב תביעה ראשון נמחק בשנת 2017, טרם ניתן צו הכינוס, אך הוגש בשנית בשנת 2021, במהלך ניהול הליך הפש"ר, וכי בכתב התביעה נכלל פיצוי בגין ראש הנזק של אובדן הכנסות בסך כמיליון ₪ (ראו סעיף 47 לתגובתה מיום 12.12.23).

2. הנאמנת טענה כי בהתאם למתווה ההפטר שנחתם ביום 4.1.22 נקבע כי החייב ואשתו יוכרזו כפושטי רגל וכי החייב יעשיר את קופת הכינוס בסך 31,150 ₪ ב-42 תשלומים ובכפוף לכך יופטר מחובותיו. ההפטר ניתן לבסוף ביום 3.1.23 לאחר שהחייב מילא אחר תנאי ההפטר. נטען כי תביעות החוב שאושרו נגד החייב הן בסך למעלה מ-500,000 ₪, אך הוא הופטר מהן תוך תשלום סך מזערי מחובותיו, בשל התחשבות במצבו הרפואי. מכאן יש ללמוד על חוסר תום לבו של החייב בניהול ההליך כאשר טרם מתן ההפטר בעניינו לא גילה דבר אודות ניהול ההליך הנזיקי, וכי יש להניח כי לא היה ניתן הפטר במידה והחייב היה מגלה כי הוא צפוי להתעשר בקרוב מקבלת הפיצוי הנזיקי.

3. הנאמנת ביקשה לקבוע, בהתאם להלכה שנקבעה בע"א 10217/16 ב.ת.ב – בניני תעשיה באר-שבע בע"מ נ' רפאל ג'ינר (17.1.2019) (להלן: "הלכת ב.ת.ב"), כי מתוך כספי הפיצוי הנזיקי, החלק שיוחס לפגיעה בהכנסות החייב יועבר לקופת הכינוס.

4. החייב הכחיש את טענות הנאמנת וטען כי לא הסתיר שהוא ניזוק מתאונת דרכים וכי בשל כך נפגעה הכנסתו. מכל מקום טען כי כלל הכספים נדרשים לשיקומו עת פגיעתו הקשה מאז התאונה הותירה אותו נכה בעל נכות משוקללת בשיעור גבוה ובחוסר כל יכולת לעבוד, עת הוא מתקיים אך מקצבאות הביטוח הלאומי.

5. מכל מקום טען החייב כי החלק שיוחס בהצעת הפשרה של כב' השופט עילבוני, שדן בהליך הנזיקי, לאובדן ההכנסות בגין תקופת העבר, קוזז במלואו בשל קצבאות המל"ל שקיבל. עם זאת, לאור הקבוע בסעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995, הוא זכאי בכל מקרה לשיעור 25% מהסך שנתבע בגין ראש נזק זה. המדובר בסך 133,512 ₪ בגין כל הפסדי העבר. בחלוקה לחודשים, מאז התאונה ועד למועד בו העלה בית המשפט את הצעתו (117 חודשים), מדובר בסך 1,141 ₪ בלבד לכל חודש, וכ-10,000 ₪ לשנה. מאחר והחייב שהה בהליך פשיטת הרגל משך 4 שנים טען החייב כי לכל היותר עליו לשלם לקופת הכינוס סך של 40,000 ₪.

6. משניתנה זכות תגובה נוספת לנאמנת טענה זו כי החייב אינו מפרש כראוי את הלכת ב.ת.ב וכי מרבית כספי הפיצוי מוקנים לקופת הכינוס, ולמעשה, יש להעביר 75% מסך הפיצוי הכללי שנפסק לחייב, בסך למעלה מ - 600,000 ₪, לקופת הכינוס. נטען כי למעט רכיב כאב וסבל יתרת הפיצוי היו בגין רכיבים ממוניים, אותם ניתן לעקל.

7. עוד טענה כי בניגוד לטענות החייב, הוא הסתיר גם הסתיר את ניהול ההליך הנזיקי במטרה למנוע מנושיו לקבל כל חלק בכספי הפיצויים. נטען כי בניגוד לטענותיו, עת ניסה להעיד על תום לבו, החייב הציג לחברת אילון את ההפטר שניתן לו מחובותיו אך ורק במטרה לקבל את הכספים מהחברה וכי החברה ממילא לא הייתה מעבירה לו את כספי הפיצוי ללא קבלת אישור לכך מהנאמנת.