פש"ר 3095-06

צו כינוס לנכסי החייב ניתן ביום 26.6.06 והחייב הוכרז כפושט רגל ביום 29.4.07.

ביום 2.4.14 הגיש החייב בקשה למתן הפטר. דיון בבקשה התקיים ביום 22.10.14, ובסיומו ניתנה החלטת כב' השופט מוסק לפיה מדובר בתיק ישן יחסית שאכן הגיעה העת לסיימו; המכשול העיקרי להבאת התיק לסיום הם שני נכסים בבעלות החייב וגרושתו; מדברי החייב עולה שהוא לא מתנגד למימוש הכנסים, ולכן ראוי לפעול בכיוון זה.

הנכסים בהם מדובר הם מחצית הזכויות בוילה ברח' בר און 16 בירושלים ומחצית הזכויות בדירה ברח' רחמילביץ 34/9 בירושלים.

ביום 18.11.14 הוגשה על ידי הנאמן בקשה למימוש נכסי החייב. מדובר בבקשה שנייה שהוגשה למימוש הנכסים.

ביום 5.1.15 הגישה המבקשת בקשה למתן החלטה בבקשה שהגישה בזמנה לקציבת מזונות, וכן להורות על קציבת חוב החייב כלפיה באופן רטרואקטיבי, ממועד גירושי הצדדים ואילך. מדובר בבקשה שהגישה המבקשת בשנת 2008 בבש"א 2135/08.

לטענת המבקשת, בעלי התפקידים, כמו גם בית המשפט, מתעלמים מזכויותיה בעניין מזונות ילדיה הקטינים; הנאמן מתנגד לזכותה לקציבת מזונות, חרף בקשות רבות שהגישה, ומאידך, שומר על זכותו לגבות ממנה כספים בגין דמי שכירות, שלכאורה גבתה תמורת השכרת יחידות דיור בבית ברח' בר און; הנאמן ניסה בכל דרך למנוע מבית משפט לקצוב את מזונות הקטינים, ומאידך אינו פועל על מנת לממש זכויות לכאוריות שלטענתו עומדות לו, על מנת לגבות כספים שלשיטתו קופת הכינוס זכאית להן. לטענתה, אופן פעולתו של הנאמן בדרך שאיננה מאוזנת פוגע באופן אנוש בזכויותיה, תוך שהנאמן משאיר אותה בעמימות עובדתית ומשפטית לאורך שנים רבות, באופן שהותיר אותה ללא ביטחון כלכלי וללא ודאות באשר לזכויותיה בנכסי המקרקעין או לעתידה הכלכלי.

לטענת המבקשת, הליך פשיטת הרגל מתנהל מזה לפחות כשמונה שנים ומבלי שניתנה החלטה בבקשה לקציבת מזונות חרף בקשות חוזרות ונשנות מצדה.

כפי שעולה מהמסמכים שצורפו על ידי המבקשת לתיק, בקשה ראשונה לקציבת מזונות הוגשה בשנת 2007 אולם נסגרה. בקשה נוספת הוגשה ביום 31.3.08.

הבקשה מבוססת על הסכם הגירושין שנחתם בין המבקשת לחייב, אשר ניתן לו תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני, לפיו התחייב החייב לשלם למבקשת מזונות בסכום של 10,000 ₪ לחודש.

בתגובה שהגיש הנאמן נטען כי מהחומר המצוי בתיק עולה כי בעת שהחייב חתם על הסכם הגירושין הוא היה שקוע בחובות כבדים ולכן לא הייתה כל אפשרות שהוא יעמוד בתשלומים שלקח על עצמו. לטענת הנאמן, נוצר מצב בו אם פסק הדין שניתן בהסכמה יוותר על כנו, כי אז נושיו של החייב הם שיישאו בתשלומי המזונות על פי אותו הסכם, מה גם שהתשלום החודשי שהוטל על החייב לחודש אינו מכסה את תשלום המזונות החודשי לו עותרת המבקשת. לאור זאת סבר הנאמן כי יש מקום להגשת תובענה להפחתת סכום המזונות באופן משמעותי, מבלי להתייחס באותו שלב לבקשה לקציבת מזונות, והוא ביקש הוראות האם להגיש את התובענה להפחתת מזונות במסגרת הבש"א בתיק הפש"ר, בבית משפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני האזורי בירושלים.

ביום 15.6.08 הגישה המבקשת תגובה לבקשת הנאמן ובקשה למתן החלטה בבקשתה לקציבת מזונות. לחלופין ביקשה כי ייפסקו מזונות זמניים עד למתן החלטה בבקשה בשיעור של 5,000 ₪ לחודש (1,250 ₪ לילד).