בעלת התפקיד מונתה לבדיקת חלק מתביעות החוב שהוגשו נגד החייבים.
החייבים הגישו ערעור על חלק מהכרעות בעלת התפקיד וביקשו שתבדוק תביעת חוב נוספת.
ערעור החייבים
למרות שהחייבים לא ניסחו את בקשתם כ"ערעור" אלא כ"בקשה", יש להתייחס לבקשתם כאל ערעור על הכרעת בעלת התפקיד בתביעות חוב, כפי שיפורט להלן.
החייבים מערערים על הכרעת בעלת התפקיד בתביעת החוב של הנושה גל חורי (להלן: "הנושה"); מבקשים להורות לה לבדוק את תביעת החוב של חברת טמפו ומבקשים לקבוע כי סכום של 29,871 ₪, מסכום החוב לבנק אגוד, הוא חוב משותף לשני החייבים.
הערעור לעניין הנושה: הנושה הגיש תביעת חוב על סך 301,200 ₪, אשר אושר על ידי בעלת התפקיד בסכום של 48,112 ₪. הערעור מתייחס לשני נושאים: (1) שכר טרחת עורך דין אשר אושר כחלק מתביעת החוב (להלן: "שכר הטרחה"); (2) קיזוז שטר חוב שחתם הנושה לטובת החייב, בסכום של 35,000 ₪ (להלן: "שטר החוב").
ברקע הדברים טוענים החייבים שהנושה היה שותפו של החייב בעסק לממכר מזון, אשר קרס. תביעת החוב של הנושה מתייחסת לסכומים ששילם על חשבון חובות השותפות לנושיה.
בעניין שכר הטרחה: לטענת החייבים, כחלק מהסכומים שאישרה בעלת התפקיד לנושה, אושר שכר טרחה ששולם על ידי הנושה לבא-כוחו, בסכום של 5,900 ₪ עבור טיפולו בתביעות שונות שהוגשו נגד הנושה. החייבים טוענים שאין לאשר את שכר הטרחה בעבור תביעות בסכומים נמוכים משכר הטרחה: חוב לי.מ.א. ארט מדיה בע"מ, בסכום של 1,100 ₪; חוב לאשוש נפתלי בסכום של 2,670 ₪; חוב למירס שהיה בסך 9,648 ₪, אושר בסכום של 3,000 ₪ בתוספת שכ"ט בסך 5,900 ₪; חוב לבנק לאומי שהיה בסכום של 17,939 ₪ אושר בסך 14,000 ₪ בתוספת שכ"ט כנ"ל. מוסיפים החייבים וטוענים שיש לבטל את שכר הטרחה שאושר לנושה בגין חובות זניחים, שמן הראוי היה לשלמם ולא לשכור עורך דין הגובה לעצמו שכר טרחה הגבוה מסכום החוב.
בעניין שטר החוב: לטענת החייבים, הנושה חתם על שטר חוב בסכום של 35,000 ₪, כדי לשפות את החייב בגין חובות השותפות. לטענת החייבים, יש לקזז את סכום שטר החוב מסכום תביעת החוב שאושר. בעלת התפקיד דחתה את טענת הקיזוז, והפנתה את החייב לדון בסוגיה בפני רשם ההוצאה לפועל, במסגרת תביעה שטרית. לטענת החייבים, היה על בעלת התפקיד להכריע בטענת הקיזוז, על מנת להגיע לסכום הנשייה הנכון.
טמפו: בעלת התפקיד לא מונתה לבדיקת תביעת החוב של טמפו, בסכום של 3,118 ₪, אשר אושרה בסכום זה לצרכי חלוקה. במסגרת הכרעתה בתביעת החוב של הנושה, קבעה בעלת התפקיד שהוא שילם את החוב לטמפו. על כן מבקשים החייבים להורות לבעלת התפקיד לבדוק את תביעת החוב של טמפו, דבר שיביא לדחייתה.
בנק איגוד (להלן: "הבנק"): בעלת התפקיד הכריעה בתביעת החוב של בנק איגוד ואישרה אותה בסכום כולל של 37,198 ₪, מתוכו 29,533 ₪ משותף לשני החייבים. ברשימת תביעות החוב של החייבת מופיע סכום של 29,533 ₪ לבנק ובזו של החייב מופיע סכום שך 37,198 ₪. נוכח זאת, מבקשים החייבים לקבוע שסכום של 29,871 ₪ הוא חוב משותף.
תשובת בעלת התפקיד
יש לדחות את הערעור על הסף, משום שהוגש באיחור. ההכרעה בעניינו של הנושה הוגשה לתיק בית המשפט ביום 20/1/2015. הערעור הוגש ב- 5/11/16, בעוד פרק הזמן הקבוע להגשת ערעור הוא 45 יום (בעלת התפקיד מפנה לעש"א (תל אביב) 28302-05-15 סברן נ' עו"ד מזור ליאור ואח', 18/6/15).
במישור המהותי טוענת בעלת התפקיד:
לעניין תביעת החוב של הנושה
בעניין שכר הטרחה: השכר הינו ראוי ביחס לפעולות שבוצעו ובהתאם להסכם שכר הטרחה אשר הוצג לבעלת התפקיד. בעלת התפקיד מתארת כי: בעניינה של י.מ.א. ארט מדיה, הוגשה התנגדות ללשכת ההוצאה לפועל, התקיים דיון והצדדים הגיעו לפשרה; בעניין אשוש נפתלי, הוגשה התנגדות לתיק ההוצל"פ; לעניין מירס, הוגשה התנגדות ובקשה להעברת מקום דיון, נוהל מו"מ והושג הסכם פשרה; בעניין בנק לאומי, ניתן פסק דין בהיעדר, נפתח תיק הוצל"פ, החוב בתיק ההוצל"פ עמד ע"ס 42,000 ₪, התקיים מו"מ והושג הסכם פשרה. הנושה לא ביקש שכ"ט בגין חובות בהם לא נעשו פעולות משפטיות. סכום שכר הטרחה היה עבור כל תיק, וכך גם בחובות גבוהים, שולם אותו סכום, כגון בנק הפועלים שתבע 150,000 ₪, נקבע שכר טרחה באותו סכום- 5,900 ₪. בעלת התפקיד ערכה חישוב לפי כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס-2000, והדגימה ששכר הטרחה ששולם סביר. נוכח זאת ומאחר שלא עלה חשד לקנוניה, אשרה בעלת התפקיד את שכר הטרחה.
בעניין שטר החוב: שטר החוב ניתן לחייב על ידי הנושה, בשל שטר חוב שניתן לנושה על ידי החייב. לכן הייתה סבורה בעלת התפקיד שהגורם הראוי לדון בכך הוא בית המשפט, לאחר הגשת התנגדות, שלו הכלים לערוך בירור עובדתי מעמיק. החייב יהיה רשאי לפעול בעניין שטר החוב, לאחר סיום ההליכים בעניינו.