פש"ר 27620-08-15 דנדי נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח' - פסקדין

בפניי בקשה לקציבת מזונות מטעמה של בת זוגו לשעבר של החייב, הגב' י' ק' , עבור בנה הקטין. הבקשה מוגשת בהתאם לסעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"), ועל יסוד פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 4.2.2013, במסגרתו אושרו הסכמות הצדדים כי החייב יישא בדמי מזונות ומדור לקטין בסך 2,000 ₪ לחודש (צמוד למדד), וכן במחצית ההוצאות הרפואיות החריגות שלא מכוסות בסל הבריאות. עוד נקבע, כי חוב מזונות העבר ישולם ע"י החייב בתשלומים שווים ורצופים של 1,000 ₪, אשר יצטרפו למזונות השוטפים.

מן הבקשה עולה כי למבקשת ולחייב קטין משותף כבן 6 שנים. לטענת המבקשת, הכנסותיה הינן מעבודתה כעצמאית, ועומדות בממוצע על סך של כ-7,500 ₪ נטו. מנגד, מן החשבוניות והקבלות אותן צירפה המבקשת, וכן מן הפירוט בבקשתה, עולה כי הוצאותיה בגין הקטין לרבות הוצאות המדור ואחזקתו, מסתכמות לסך של 12,844 ₪, וכוללות חינוך, מזון, ביגוד והנעלה, תרופות בידור ותרבות, שכירות וועד בית, וכן חשבונות חשמל, מים, ארנונה, כבלים ואינטרנט.

המבקשת טוענת כי החייב אינו משלם את דמי המזונות שנקבעו בפסק הדין למעט מספר פעמים, וזאת בשל פקודות מאסר שננקטו כנגדו בתיק ההוצל"פ שפתחה כנגדו המבקשת, וכי יתרת חוב המזונות של החייב עומדת על סך 43,991.63 ₪ נכון ליום 10.12.2015. עוד טוענת המבקשת כי למיטב ידיעתה החייב עובד ב"שחור" ואינו מדווח לביהמ"ש על מלוא הכנסותיו. לאור האמור, סבורה המבקשת כי יש לקצוב את סכום המזונות על סך 2,000 ₪ לחודש, בהתאם לפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה.

החייב טוען בתגובתו כי הוא מתקיים בקושי, והוצאותיו כוללות שכירות בסך 3,000 ₪ בחודש. עוד טוען החייב, כי קיימים לו חובות בהוצל"פ בסך של 1,700,000 ₪ וכן חובות נוספים בסך של- 280,000 ₪, אשר נוצרו כתוצאה ממצב כלכלי קשה אליו נקלע. החייב ממשיך וטוען כי אין בבעלותו רכב, נכסים, חסכונות או כספים ומזה כ-11 שנים אף מתנהל ללא חשבון בנק. נוכח נסיבות מצבו הכלכלי, שעה שהינו חוסה תחת הליך פש"ר, מבקש החייב לקצוב את דמי המזונות בסך של 1,250 ₪.

המנהל המיוחד טוען בתגובתו כי יש לקצוב את מזונות הקטין והוצאות המדור בסכום של 1,500 ₪, שכן סכום זה מהווה איזון ראוי בין מצבו של החייב בהליך הפש"ר לבין צרכי הקטין.

בתשובתה לתגובות החייב והמנהל המיוחד חוזרת המבקשת על האמור בבקשתה, ומוסיפה כי בקשתה נתמכת באסמכתאות המחזקות את טענותיה לעניין הכנסותיה והוצאותיה, וכי מפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה אותו צירפה, אף עולה כי על החייב לשלם סכום נוסף בסך 1,000 ₪ לחודש וזאת בנוסף על המזונות השוטפים, וזאת בגין חוב מזונות עבר.

המבקשת טוענת בנוסף, כי החייב לא נימק בתגובתו מהם הכנסותיו והוצאותיו וכן מדוע הוא מבקש לקצוב את סכום המזונות על הסך המינימאלי של 1,250 ₪. זאת ועוד, לטענת המבקשת הסכום אותו משלם החייב עבור שכירות הינו מוגזם ביחס לגודל הדירה אותה הוא שוכר. המבקשת ממשיכה וטוענת כי לא זו אף זו שתגובת המנהל המיוחד אינה מנומקת, אלא שאף לא ניתנה בה כל התייחסות להוצאות הקטין; הכנסות והוצאות החייב; ואף לא לטענות המבקשת כי החייב מסתיר מידע לגבי מלוא הכנסותיו ועיסוקיו.

החייבת טוענת עוד, כי ממעקב וחקירה שבוצעו על ידי אחרי החייב בהליך הגירושין ב-8/2011 וכן מחקירות שונות של החייב במשטרה, עולה כי החייב מנהל עסק להשכרת דירות תיירים, מתעסק במיזוג אוויר ופורט המחאות בשוק הכרמל. לטענת המבקשת, החייב מסתיר מבית המשפט מידע לגבי מלוא הכנסותיו, דבר המהווה חוסר תום לב בהליכי פשיטת הרגל והינו אף מנוגד להוראות החוק והפקודה.

לטענת המבקשת עסקינן בחייב בעל אמצעים ויכולת כלכלית רבה הן להגדלת צו התשלומים החודשי והן לתשלום מלוא דמי המזונות שקבע ביהמ"ש לענייני משפחה. משכך, עומדת המבקשת על בקשתה לקציבת דמי המזונות על סך 2,000 ₪ לחודש, ולכל הפחות את הסך שקבע המנהל המיוחד בתגובתו.

הכנ"ר מצטרף לעמדתו של המנהל המיוחד, וסבור כי האיזון הראוי בין צרכי הקטין לבין אינטרס הנושים, הינו קציבת המזונות לסך של 1500-1600 ₪, כאשר יחד עם צו התשלומים השוטף בסך 400 ₪, יהא על החייב לשלם כ-2,000 ₪ בחודש, אך מותיר את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בנתונים שהועלו, ובהינתן הדעת כי הסך שנקבע בביהמ"ש לענייני משפחה באשר לגובה המזונות, מהווה בהליך פשיטת רגל נקודת מוצא ממנה יקצוב בית משפט של פש"ר מזונות בהתאם לסעיף 128 לפקודה, תוך עריכת איזון ראוי בין הקטין הזכאי למזונות, נושי החייב והחייב עצמו, סבורה אני כי יש לאמץ את דעת הכנ"ר ולפסוק מזונות חודשיים למבקשת בסך של 1,600 ₪ לחודש.

החייב הגיש תגובה קצרה ולא מנומקת בה לא טרח לפרט מהן הכנסותיו, אלא הסתפק באמירה לקונית כי הוא מתקיים בקושי וכי אין בבעלותו נכסים או חסכונות, ואף לא צירף כל אסמכתא שיש בה לחזק את טענותיו. כמו כן, החייב אף לא פירט מהן הוצאותיו הנוספות מעבר לחובותיו להוצל"פ והוצאות השכירות, ואף לכך לא צירף את האסמכתאות הנדרשות. כך, למשל החייב מציין כי הוא מתגורר בדירת חדר וחצי (40 מ"ר) ומשלם שכירות בסך 3,000 ₪, אך לא פירט האם התשלום כולל את הוצאות אחזקת הבית ואף לא צירף את הסכם השכירות. כמו כן, החייב אף לא נימק בתגובתו מדוע הוא מבקש לקצוב את המזונות על הסכום המינימאלי של 1,250 ₪. עוד אציין כי מרגע שמצוי החייב בהליך פש"ר אזי מעוכבים הליכי ההוצל"פ וגובה החובות התלויים ועומדים כנגדו אינם משפיעים על קביעת המזונות, אלא גובה צו התשלומים, שבמקרה שלפנינו אינו גבוה ועומד על 400 ₪.

לפיכך, בהתחשב בעובדה כי הכנסתו של החייב אינה מגובה באסמכתאות ו/או תצהיר, בשים לב לגובה צו התשלומים החודשי העומד על 400 ₪, ונוכח הטענות שהועלו בנוגע להסתרת מידע בדבר הכנסותיו של החייב, סבורה אני קציבת דמי המזונות על סך 1,600 ₪ הינה סבירה בנסיבות העניין, תואמת את המקובל בהליכי חדלות פירעון ובבתי משפט לענייני משפחה, ואת יכולתו הכלכלית של החייב ואף תביא לאיזון ראוי בין חובתו המשפטית והמוסרית של החייב לזון את ילדיו, לבין חובותיו לנושים בהליך פשיטת הרגל. עוד אציין כי נתתי דעתי גם להכנסתה הגבוהה יחסית של המבקשת, 7,500 ₪ נטו, וזהו שיקול בהפחתה מהסכום שנקבע במסגרת בית משפט לענייני משפחה.

בכל הנוגע לחובות עבר של החייב בשל אי תשלום המזונות עבור הקטינים, אשר נוצרו טרם פנייתו להליכי הפש"ר, על המבקשת להגיש תביעת חוב שתיבדק ותאושר על ידי המנהל המיוחד, וכן יפעל הוא לסיווגה-אם בדין קדימה אם בדין רגיל.

יובהר לחייב כי אי עמידה בתשלום המזונות כמוה כאי עמידה בתשלומים החודשיים במסגרת הליך פשיטת הרגל העלול להוביל לביטול ההליך.

על המנהל המיוחד למצות את הבדיקות בעניין טענות המבקשת לעניין השתכרות החייב – ואם ימצא בהן ממש ניתן יהא לעתור להגדלת צו התשלומים החודשי ו/או להגדלת צו המזונות.