פש"ר 27397-11-13 אלמקיס נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון ואח' - פסקדין

בפניי בקשת חייב להכרזתו כפושט רגל.

נגד החייב ניתן צו כינוס ביום 14.1.2014, והושת עליו תשלום חודשי בשיעור של 500 ₪ .

בדו"ח המסכם מטעם המנהל המיוחד סבר המנהל המיוחד כי יש מספר נושאים המצריכים בדיקה טרם הכרזת החייב, ובהם בירור יסודי של החשדות להברחת עסקי ההובלות מהחייב לבנו, והכנסות החייב מהעסק.

בנדון, אף הגיש המנהל המיוחד שתי בקשות כדלקמן:

בקשה מס' 3 – לביטול הענקה של עסק ההובלות מהחייב לבנו.

בקשה מס' 4 - בקשה להגדלת צו תשלומים החודשי המוטל על החייב לסכום של 10,000 ₪, בהסתמך על פסק דין בה"פ (קריות) 28576-05-10, מיום 31.3.14 (להלן: "פסק הדין קמא"), במסגרתו קבע בית המשפט קמא (כב' השופטת עופרה אטיאס), כי יש זיקה בין החייב לעסק ההובלות של בנו, ויש אפשרות שהחייב משתכר מהעסק סכומים הנעים בין 15,000 ל- 25,000 ₪, ואף יותר מכך.

החייב התנגד לשתי הבקשות. החייב ציין כי פסק הדין קמא, אינו מחייב, בחלק הקשור לזיקה שבין החייב והחברה שבבעלות בנו (בין אם בנושא ההענקה הנטענת, ובין אם בנושא השכר), את בית משפט של פש"ר, כפי שאף קבע ביום 29.12.14 ביהמ"ש המחוזי בחיפה, בערעור שהוגש על פסק הדין קמא (ע"א 47166-05-14.).

בישיבת יום 13.7.2015, שעסקה בהכרזת החייב, ציין המנהל המיוחד כי אינו מתנגד להכרזה, שלאחריה תתברר בקשת ביטול ההענקה אודות חברת ההובלות, ובלבד שיושת על החייב תשלום חודשי גבוה לנוכח הקביעות בפסק הדין קמא.

ב"כ הכונ"ר תמכה בעמדת המנהל המיוחד.

נכון להיום תביעות החוב של החייב מסתכמות בסכום של כ- 9,217,426 ₪ (לאחר שהנושה בנק לאומי הקטין את תביעת החוב שלו ל- 5,000,000 ₪ - עמ' 1 לפרוט' ש' 12).

הנושה בנק לאומי סבור כי חוב החייב כלפיו נוצר בתום לב עקב כישלון עסקי.

המנהל המיוחד ציין, כי למעט הנושה ארבל שמרון ,שלא התייצב לישיבת ההכרזה, ותביעת החוב שלו היא בשיעור של 1.2 מיליון ₪, אין נושים הטוענים לחוסר תום לב ביצירת החובות על ידי החייב.

בנסיבות אלה, שוכנעתי לקבוע כי רובם של חובות החייב נוצרו בתום לב, ובכל הקשור, לנושה ארבל שמרון, מעבר לכתוב בפסק הדין קמא, הוא לא התייצב בפני לומר את דברו לעניין חוסר התום לב של החייב, ולכן לא ניתן לקבוע בשלב זה ממצא בנדון.

בנסיבות אלה, לא ראיתי בטענותיו כמפורט בפסק הדין קמא, כמצדיקות אי-הכרזת החייב עקב חוסר תום לב ביצירת החוב כלפיו.

נזכיר כי המבחן העיקרי להכרזתו של חייב כפושט רגל, על פי הפקודה והכללים שהתפתחו בפסיקה, הוא אם החייב נהג בתום לב עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם. בהעדר תום לב, אין החייב זכאי לחסות בצל המטריה של הפקודה [שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 173 (מהדורה שלישית, 2010); כן, ראו: ע"א 5503/92 קירצמן נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1) 749, 756 (1994); וראו, גם: ע"א 6021/06 פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 9.8.2009)].

מנימוקי הבקשה, ובהעדר התנגדות מטעם נושי החייב, אשר (למעט הנושה בנק לאומי) לא התייצבו לישיבת ההכרזה שהתקיימה בעניינו של החייב, אני מקבל את הבקשה ומכריז כי החייב פושט רגל.

באשר לתשלום החודשי שיושת על החייב, שוכנעתי להגדיל סכום זה לשיעור של 2,500 ₪, בעיקר כיוון ששוכנעתי כי יכולת ההשתכרות של החייב בעבודתו בחברת ההובלות של בנו, יכולה להיות גבוהה יותר, לנוכח ניסיונו העשיר בעבר כבעל חברת הובלות.