אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מזרחי נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

מזרחי נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

תאריך פרסום : 07/02/2018 | גרסת הדפסה

פש"ר
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
27225-06-15
24/01/2018
בפני השופט:
נפתלי שילה

- נגד -
המבקש:
עו"ד דן הלפרט - המנהל המיוחד
המשיבים:
1. מזרחי רפאל -אבי החייב
2. מזרחי הומה- אם החייב
3. כונס נכסים הרשמי תל אביב

עו"ד כפיר אוליאל
החלטה
 

 

האם יש להעביר את כספי ביטוח החיים של החייב ז"ל לקופת הכינוס או לידי הוריו שהם המוטבים על פי הפוליסה?

 

א.רקע כללי

 

1.ביום 18.6.15 ניתן צו כינוס לנכסי החייב לבקשתו ועו"ד דן הלפרט מונה למנהל מיוחד.

 

2.ביום 25.6.16 הלך החייב לבית עולמו והוא בן כ-40. החייב סבל ממחלת נפש אשר בגינה מונתה אמו כאפוטרופוסית על גופו ורכושו, עוד בחודש אוקטובר 2005.

 

3.סך תביעות החוב שהוגשו כנגד החייב עומד על 524,835 ₪.

 

4.ביום 22.9.12 נחתמה פוליסת ביטוח למקרה מוות בחברת מגדל, עבור החייב (להלן: "הפוליסה").

 

5.לאחר פטירת החייב, פנתה חברת מגדל למנהל המיוחד והודיעה לו כי קיימת אצלה תביעת מוות על שם החייב ובה קיימת זכאות לכספים בסך של כ - 1,030,892 ₪ והמוטבים בפוליסה זו הם הורי החייב (להלן גם: "המוטבים").

 

6.ביום 17.9.17 התקיים דיון שבמסגרתו הורתי למנהל המיוחד להגיש עמדתו ביחס לכספי הפוליסה ואפשרתי למוטבים ולכנ"ר להגיש תגובותיהם. משהוגשו עמדות הצדדים, ניתנת החלטתי.

 

ב.טענות המנהל המיוחד

 

1.כספי הביטוח שייכים לעיזבון החייב ולכן יש לממשם לטובת קופת הכינוס. סעיף 107 (א) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") קובע כי רק לאחר סילוקם של חובות העיזבון תחולק יתרת העיזבון ליורשים. כמו כן, במועד שחתם החייב על הפוליסה, הוא כבר היה חדל פירעון, שכן היו לו חובות רבים שנוצרו עוד בשנת 2005.

 

2.יש לראות במתן צו הכינוס לבקשת החייב כעיקול זכויותיו לטובת קופת הפש"ר, כפי שמאפשר סעיף 13 (א) לחוק חוזה ביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח"). עצם כניסתו של החייב להליך פשיטת הרגל מהווה הסכמה של החייב להעביר לידי המנהל המיוחד את כל נכסיו, על מנת שזה יפעל למימושם ולחלוקתם בין נושיו.

 

3.ככל שהחייב היה רושם את עצמו כמוטב בפוליסה או שלא היה נוקב בשמות הוריו כמוטבים, כספי הפוליסה היו שייכים לעיזבון ונושי החייב היו גוברים על יורשי החייב. דהיינו, כספי הביטוח היו מוקנים לקופת הפש"ר ורק היתרה היתה מוקנית ליורשים כמצוות סעיף 107 (א) לחוק הירושה.

 

4.בקביעת הוריו כמוטבים בפוליסה, ביצע החייב הענקה אסורה לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"), על מנת להבריח נכס בשווי של למעלה ממיליון ₪. בנוסף, החייב נפטר רווק ללא ילדים ועולות תהיות מדוע נקב החייב בשמות הוריו בפוליסה, כאשר אין לו תלויים הסמוכים על שולחנו וכאשר חוק חוזה ביטוח מאפשר למבוטח להירשם בעצמו כמוטב.

 

5.סעיף 147 לחוק הירושה כלל לא חל במקרה דנן, שכן אין מדובר בקופת גמל או תגמולים אלא פוליסה לכיסוי ביטוחי מסוג ריסק מוות בלבד. כמו כן, תכלית סעיף 147 היא תכלית סוציאלית שמטרתה לדאוג לביטחונם הסוציאלי של החייב ומשפחתו בעיקר לעת זקנה ולאחר פטירה. ברם, במקרה דנן, החייב נפטר בעודו רווק וללא ילדים ולא קיימת התכלית הסוציאלית שלה נועד סעיף זה.

 

6.שימוש בכספי הפוליסה יאפשר גם חלוקת דיווידנד בשיעור 100% נטו לנושים וגם תוותר להוריו יתרה כספית לא מבוטלת של כחצי מיליון ₪.

 

ג.טענות המוטבים והכנ"ר

 

1.כספי הפוליסה שייכים להם בלבד כמוטבים.

 

2.כספי הפוליסה מעולם לא היו שייכים לחייב ולא יכולים היו להיות שייכים לו, שהרי רק במותו של החייב קמה הזכאות לכספים אלו ורק למוטבים זכות בכספים אלו.

 

3.אין לראות בחתימה על הפוליסה הענקה אסורה לפי סעיף 96 לפקודה. שהרי, לא סביר שבעת שהחייב חתם על הפוליסה בשנת 2011 "תכנן החייב כי יצא מן העולם בשנת 2016". הענקה אסורה בהתאם לפקודה היא ביחס לנכסים שהיו שייכים לחייב ואילו במקרה דנן מדובר בפוליסת ריסק מוות טהור, אשר מלכתחילה לא שייכת לחייב ולא יכולה היתה להיות שייכת לו. שהרי, הזכות קמה רק עם מות בעל הפוליסה.

 

4.מאחר שכספי הפוליסה מעולם לא היו שייכים לחייב, אין לראות בהם נכס של החייב ולכן אין להעביר את הפוליסה לקופת הפש"ר.

 

5.בהתאם לפסיקה, הבעלות בכספי תגמולי הביטוח העתידיים יכולה להיקבע על ידי המבוטח אולם הבעלות בזכות מתגבשת רק בקרות האירוע המזכה. מות המבוטח הוא האירוע המקים את הזכות לתגמולי הביטוח. משכך, מדובר בזכות חדשה השייכת למוטבים ואשר לא הייתה קיימת קודם לכן למבוטח.

 

ד.דיון והכרעה

 

1.סעיף 147 לחוק הירושה קובע כי:

 

"סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קיצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העיזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעיזבון."

 

2.ברע"א 8622/13 המוסד לביטוח לאומי נ' רחלה שחר (7.9.16 להלן: "פס"ד שחר") נדונה שאלת התחרות בין מוטב בקופת גמל לבין נושה שהטיל עיקול על כספי המנוח בקופה. כב' השופט ניל הנדל קבע כי:

 

"ישנם מקרים שבהם במות האדם המיטיב רוכשים המוטבים זכות שלפי תוכנה לא הייתה יכולה לנבוע, בתור זכות מועברת, מכל זכות שהייתה למנוח... כך כאשר מדובר בביטוח חיים, למבוטח אין למעשה אפשרות לקבל את דמי הביטוח מעולם. מדובר בזכות שבאה אל העולם רק עם מותו, שהוא מקרה הביטוח...ובלשון אחר – סעיף 147 לחוק הירושה מבטא את חופש הדיספוזיציה שמעניק המחוקק למוריש. לחופש זה סייגים... אולם, ביחס ליצירת הסדרי גמל וביטוח חיים, מוקנה למוריש חופש רחב ונקודתי. רחב – בהענקת שיקול דעת למוריש; נקודתי – שכן המוטב הוא אדם מוגדר וספציפי שנקבע בחיי המיטיב. זכות המוטבים בהסדרים אלה היא זכות "משוריינת", שכפופה אך לשינויים של המיטיב עצמו, ושגוברת על זכותם של נושי העיזבון."

 

כפי שציינה כב' השופטת אלשיך בפש"ר 4789-12-09 שלומית רענן נשר נ' מגדל מקפת קרנוצת פנסיה וקופ"ג בע"מ (13.2.12):

 

"סעיף 147 הינו דין ספציפי, לשיטתי, אשר פועל באורח דומה לסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, ואף מיועד לתכלית דומה. עניין לנו בסעיף סוציאלי במובהק, בו הביע המחוקק כוונה מפורשת להעדיף את המוטב בנכס ספציפי ומיוחד – הן על פני היורשים הרגילים, והן על-פני נושים אפשריים של העיזבון, וזאת על-ידי הוצאה מפורשת של הנכס מכלל מצבת נכסי העיזבון... ספק גדול בעיני, אם ניתן לעקוף או לצמצם סעיף זה על-ידי פרשנות...". 

 

3.כספי ביטוח חיים מסוג "ריסק", הם כספים שהזכות לקבלת נולדה רק עם פטירתו של המבוטח. אין הם משקפים זכות של המוריש עצמו. ביטוח החיים, הוא "המוחרג הקלאסי" מהעיזבון והוא נכס לבר עיזבון.

 

עמדה זו באה לידי ביטוי גם בדברי ההסבר להצעת חוק דיני ממונות, התשע"א-2011 (ה"ח הממשלה 595, בעמ' 1048) שם, להבדיל מסעיף 147 לחוק הירושה הנוכחי, ישנה התייחסות נפרדת לרכיב הריסק ולרכיב החיסכון. צויין שם שכספי ביטוח חיים שהם "ריסק": "אינם משקפים בעיקרם צבירה של נכסים מצידו של המוריש, אלא מהווים זכות עצמאית של המוטבים שנקבעה לעת אירוע הפטירה". (ראו גם: פס"ד שחר בפס' 9).

 

4.בענייננו כאמור, מדובר בכספי "ריסק". אין מדובר בזכות שהיתה קיימת לחייב בעודו בחיים והזכות התגבשה רק בקרות האירוע המזכה – קרי, מותו של החייב. לכן, אין מדובר בנכס שהיה ברשותו של החייב בחייו וזהו נכס שהזכות לו התגבשה למוטבים רק בעת הפטירה.

 

5.הפסיקה הרבתה לעמוד על התכלית הסוציאלית שבבסיס סעיף 147 לחוק הירושה. למרות שלכאורה במקרה דנן לא מתקיים הרציונל הסוציאלי, היות שהחייב נפטר צעיר ללא ילדים, אין הדבר משנה מהעובדה שמדובר בנכס לבר עיזבון ולכן נושים לא יכולים להיפרע ממנו.

 

6.סעיף 13 (א) לחוק חוזה ביטוח קובע כי:

 

"קביעת מוטב שאינו המבוטח, אין בה כדי למנוע מהמבוטח להעביר או לשעבד את זכויותיו על פי החוזה, או כדי למנוע מנושי המבוטח לעקל זכויות אלה, והכל כל עוד לא קרה מקרה הביטוח; אולם אם היתה קביעת המוטב בלתי חוזרת, יהיו העברה ושעבוד של זכויות המבוטח טעונים הסכמת המוטב בכתב, ונושי המבוטח אינם רשאים לעקל זכויות אלה."

 

 

המנהל המיוחד טוען כי לאור סעיף 13 (א) לחוק חוזה ביטוח, יש לראות בבקשה למתן צו כינוס לבקשת החייב כעיקול זכויותיו של החייב ולפיכך כספי הביטוח שייכים לעיזבון ויש להעבירם לקופת הכינוס. אין לקבל טענה זו. גם אם בבוחרו להגיש בקשה למתן צו כינוס ניתן לראות משום הצהרה של החייב שהוא מוסר את כל נכסיו לידי המנהל המיוחד על מנת שבבוא העת ניתן יהיה לחלקם לנושיו, הרי שזכויות מי שהטיל את העיקול נסוגות מפני זכויות המוטבים בפוליסה.

 

7.ברע"א 2083/12 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' ניצה פדן (1.9.13) נדונה על ידי כב' השופט דנציגר שאלת עדיפותו של מוטב על פי פוליסת ביטוח חיים לעומת מעקלים שהטילו נושי המבוטח על הפוליסה בחייו. כב' השופט דנציגר קבע כי:

 

"נראה כי כאשר נקבע מוטב שאינו המבוטח לתקופה שלאחר מותו של המבוטח, עם פטירתו של המבוטח, הזכות לתגמולי הביטוח היא למוטב כמצוות סעיף 12(א) לחוק חוזה הביטוח, וזאת, גם אם הוטלו עיקולים על זכויותיו של המבוטח לפי הפוליסה שכן הזכות לתגמולי הביטוח איננה זכותו של המבוטח עוד."

לפיכך, ברור כי אף אם יש לראות בצו הכינוס כמעין עיקול, הוא לא גובר על זכויות המוטבים על פי הפוליסה.

 

8.זאת ועוד: החייב טרם הוכרז כפושט רגל ולכן נכסיו טרם הוקנו לנאמן. סעיף 42 לפקודה קובע כי רק עם הכרזת החייב יוקנו נכסיו לנאמן.

 

בספרם פשיטת רגל (מהדורה שלישית 2010) מציינים המלומדים ש' לוין וא' גרוניס בעמ' 116 כי:

 

"הצו [צו הכינוס- נ.ש] אינו מדיר את החייב מנכסיו, אלא שולל ממנו את האפשרות לנהוג מנהג בעלים בנכסיו. רק משיוכרז החייב פושט רגל יוקנו נכסיו לנאמן".

 

9.יש לדחות גם את טענת המנהל המיוחד לפיה החייב ביצע הענקה אסורה מכוח סעיף 96 לפקודה, בכך שדאג לרשום את הוריו כמוטבים ולא את עצמו או עזבונו על מנת להבריח נכסים בשווי של למעלה ממיליון ₪. שהרי, כפי שצוין לעיל, כספי הפוליסה לא היו בגדר נכסים של החייב בחייו ולכן, כשם שנושה לא יכול לעקל יותר ממה שיש לחייב, החייב לא יכול להעניק או להבריח יותר ממה שיש לו. כלומר, החייב לא יכול להעניק זכויות שטרם התגבשו ונכסים שאינם שלו.

 

10.סיכומו של דבר: בקשת המנהל המיוחד נדחית. הורי החייב הם הזכאים לכספי הפוליסה מכוח היותם המוטבים בפוליסה.

 

 

 

ניתנה היום, ח' שבט תשע"ח, 24 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.

 

Picture 1


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ