ביום 2.1.12 ניתן צו כינוס לבקשת החייב. במסגרת צו הכינוס הושת על החייב תשלום חודשי בסך 500 ₪. הכונ"ר מונה לכונס נכסיו של החייב ואילו עו"ד עופר שפירא מונה כמנהל המיוחד.
סך תביעות החוב שהוגשו בעניינו של החייב עומד על סך 11,620,058 ₪.
בחוות הדעת מטעם המנהל המיוחד שהוגשה לעיוני ביום 30.10.12, לקראת הדיון בבקשת החייב להכרזתו כפושט רגל, ביקש המנהל המיוחד להורות על ביטול צו הכינוס שניתן לחייב עקב ניצול לרעה של ההליך, חוסר תום לב והעדר תועלת לנושים. המנהל המיוחד ציין בין היתר כדלקמן:
החייב היה מצוי פעמיים בהליכי פשיטת רגל , אך ההליכים נגדו בוטלו. חובותיו של החייב עומדים ע"ס 11,620,058 כאשר הוגשו נגדו 7 תביעות חוב.
מחקירת החייב עלה, כי חובותיו החלו בעקבות הסתבכותו הכלכלית עם רשויות המס.
בעקבות הסתבכות זו, רשם החייב את עסק השיפוצים והבניה בו עבד על שם החברה ש.מ.ז סחר ושיווק בע"מ (להלן- החברה), וזמן קצר לאחר מכן, יצרה החברה חובות כלפי הנושה- חרסה סטודיו יצרני כלים סניטריים בע"מ (להלן-הנושה), והחברה קרסה.
לטענת המנהל המיוחד, גרסתו של החייב באשר להסתבכותו הכלכלית מעלה חשד לחוסר תום לב ביצירת החובות. כך למשל טען החייב בחקירתו, כי פתח את החברה בשנת 1994 מתוך רצון להצליח ולהרוויח יותר ובעת הפתיחה לא היו לו חובות כלל. בשנה זו, לאחר שהחל לעבוד העסק נפרץ והביטוח שילם בגין נזקי הפריצה, אולם, כשבועיים לאחר מכן נפרץ העסק בשנית, אך הפעם לטענתו הביטוח לא שילם בעד נזק הפריצה . המנהל המיוחד ציין, כי החייב לא הציג בפניו כל אסמכתא ביחס לפריצות, על אף שנדרש לכך. יתרה מזאת, רק לאחר לאחר שעומת החייב עם תדפיס חוב משנת 1993, הבהיר החייב, כי עקב התקנת דוד שמש ללא תמורה, ביקש מס הכנסה לפסול לו ספרים ומשסירב לשלם, נוצר החוב.
נוסף לכך, לטענת המנהל המיוחד גרסתו של החייב ביחס למצבו הכלכלי מעלה תמיהות רבות ומשכך קיים חשש כי החייב מנסה להסוות את מצבו הכלכלי האמיתי ולהבריח מנושיו את נכסיו וביניהם : מחצית דירה ברחוב הנשיא 233/1 באופקים, מקרקעין בגוש 39556 ורכב מאזדה.
לדברי המנהל המיוחד , תמוהה טענת החייב, שלפיה ערך הסכם ממון עם אשתו בעקבות פרידתם בשנת 1993 במסגרתו ויתר על זכויותיו בדירת המגורים המשותפת ברחוב הנשיא 233/1 באופקים, בה בשעה שבתו הצעירה הינה ילידת 1995. עוד תמוהות הטענות בדבר העדר מסוגלותו של החייב לעבוד עקב סיבות רפואיות, כאשר לא הוצגו אסמכתאות לכך וכן, כי הוא מתגורר בבית אימו ברחוב הרצל באופקים, אך הוא אינו זוכר מהי כתובתה המדוייקת.
ביום 1.11.12, הוגשה לעיוני התנגדות מטעם הנושה "חרסה" להכרזת החייב כפושט רגל ובקשה לביטול צו הכינוס בעניינו. בבקשתו חזר הנושה על טענות המנהל המיוחד לעיל והוסיף כדלקמן:
הליכי פשיטת הרגל הקודמים בעניינו של החייב בוטלו עקב ניצול לרעה של ההליכים וגם כיום, ממשיך החייב בדרכו הסוררת. לטענת הנושה , הסכם הממון שערך החייב עם אשתו, הינו הסכם למראית עין, אשר נועד להבריח נכסיו ולהסוות את העובדה שבפועל הוא ממשיך ומקיים חיי שיתוף וזוגיות עם אשתו. עוד טען הנושה, כי תיק ההוצל"פ אשר פתחה אשת החייב בגין מזונות וכן, התלונה שהגישה במשטרה כנגדו בגין אלימות במשפחה, נועדו אף הם להציג מצג שווא בדבר פרידתם. לראיה, המציא הנושה תצהיר חוקר פרטי משנת 2009 בצירוף דיסק שיחה מוקלטת שערך החוקר עם החייב . מן התצהיר עולה , כי על פי השיחה המוקלטת בדיסק החייב הזמין את החוקר לביתו ברחוב הנשיא 233/1 באופקים ואף עשה שימוש בטלפון הרשום על שם אשתו. כמו כן, החייב ציין בפני החוקר כי רכש רכב מאזדה בצבע לבן מצד ג'- מר משה מורנו.
נוסף לכך, צרף הנושה לבקשתו אישורי מסירה של כתבי בי- דין אשר נשלחו בדואר רשום לכתובת שצויינה לעיל ונחתמו על ידי אשתו של החייב בשנת 2011. הנושה חזר וטען, כי אם אכן היה החייב פרוד מאשתו, לא הייתה האחרונה מקבלת את דברי הדואר עבורו.
ביום 2.12.12 הוגש לעיוני תצהיר תשובה מטעם החייב. בתצהיר טען החייב כדלקמן:
הסתבכותו הכלכלית ארעה בעקבות קריסת החברה שהקים בשנת 93.
באשר ליחסיו עם אשתו, טען החייב כי הסכם הממון נחתם עימה במטרה להביא לסיום היחסים לאחר שהגיעו למבוי סתום וזו אף הגישה נגדו תלונה במשטרה כאמור. לטענתו, שנה לאחר חתימת ההסכם ניסו השניים לשקם את יחסיהם ומתוך רצון להבריא את מערכת היחסים הביאו את בתם הצעירה לעולם. משלא צלחו נסיונות שיקום היחסים, נפרדה דרכם .
החייב שב וטען, כי מאז הפרידה בשנת 93 הוא מתגורר בבית אמו והוא אף הכחיש בתצהירו, כי בחקירתו טען בפני המנהל המיוחד כי אינו זוכר היכן הוא מתגורר.
באשר לרכב המאזדה, טען החייב כי הרכב שייך לבתו ונרכש על ידה מכספה הפרטי.
ביחס להעדר אסמכתאות בגין הפריצות לעסק טען, כי לא עלה בידו להשיגן בשל חלוף השנים.