פש"ר 25727-12-13 עמר נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום ואח' - פסקדין

המדובר בערעור שהגישה הנושה, אם הזכאית למזונות מהחייב, על החלטת הנאמן לדחות את בקשתה להארכת מועד להגשת תביעת חוב וכן את תביעת החוב למזונות.

לטענת המערערת, תיק הוצל"פ מזונות נפתח על ידה ביום 6/9/2007 והתשלום האחרון שהחייב שילם הנו מיום 19/12/2013. לטענתה, תביעת החוב הוגשה על ידה ביום 27/5/2015 וכחודש לפני כן נודע לה על הליכי הפש"ר, כאשר פנתה ללשכת ההוצל"פ בבקשה להגדלת הסכום.

לא ברור מדוע המבקשת פנתה ללשכת ההוצל"פ רק בחודש 04/2015 לערך, בעוד שברור שהחייב לא שילם את דמי המזונות עוד משנת 2013 ואין זה מיותר לציין, שייתכן ואם היתה פונה קודם, צו הכינוס היה מובא לידיעתה בשלב מוקדם יותר. גם לא ניתן להתעלם מטענת הנאמן לפיה במועד שבו נמסר לידיו עותק מתביעת החוב הוא דאג להעביר לידי ב"כ המערערת עותק מתוכנית הפירעון, ומן המצופה היה כי המערערת היתה מתייצבת לדיון שנקבע או למצער, היתה שולחת התנגדות בכתב לתוכנית הפירעון. זה המקום לציין, כי בדיון שהתקיים ביום 1/7/2015 אושרה תכנית הפירעון שהוצעה ביחס לחייב.

יחד עם זאת, כפי שציין הנאמן, לא ניתן לייחס למערערת ידיעה כדין על צו הכינוס שניתן, שכן זה לא נשלח אליה בהתאם לתקנות.

הנאמן והכונ"ר טענו, כי האיזון הראוי במקרה דנא, בין זכויותיה של המערערת לבין זכויות יתר הנושים, מחייב דחיית תביעת החוב שהוגשה באיחור, וכי הנזק שייגרם ליתר הנושים באם תתקבל תביעת החוב יהא גדול לאין שיעור לעומת נזקה של המערערת, באם היא תדחה.

לאחר עיון, אני מקבל המלצת הנאמן והכונ"ר ומורה על דחיית הערעור.

ראשית, ובעקבות הפניית הכונ"ר לנתון מסוים, לא אוכל להאמין לטענת המערערת לפיה נודע לה על הליכי פשיטת הרגל כחודש לפני שהגישה את הבקשה להארכת מועד ואת תביעת החוב (ראה סעיפים 8 לערעור ולתצהיר באזהרה עליו חתמה המערערת). הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 27/5/15 (ראה סעיף 2 לערעור) אך התצהיר התומך בבקשה להארכת מועד נחתם ביום 5/8/14. יש בזאת נימוק מספיק לדחיית הערעור שבפניי. לא למותר להדגיש כי עורך הדיון אשר הגיש את הערעור שבפניי, בו נטען כי למערערת נודע על הליכי הפש"ר כחודש לפני הגשת תביעת החוב והבקשה להארכת מועד, הוא אותו עורך הדין אשר אישר את חתימת המערערת על התצהיר מיום 5/8/14, והדבר לכאורה תמוה.

אין ספק שהמערערת לא תמצא בחסר באם תדחה בקשתה להארכת המועד, שכן חוב המזונות אינו בר הפטר. עמדה זו מתיישבת גם עם התוצאה שהיתה מתקבלת אילו בקשת המערערת מיום 2/12/2015 להורות על ביטול ההליכים בעניינו של החייב, על מנת שתוכל לגבות החוב במסגרת תיק ההוצל"פ, היתה מתקבלת.

מנגד, באם תתקבל תביעת החוב בשלב המאוחר הזה, כאשר למערערת ידוע על הליכי פשיטת הרגל לפחות מאוגוסט 2014 (ראה המודגש לעיל), אינטרס הנושים ייפגע ללא ספק, שכן המערערת תהיה זכאית למלוא הכספים שהצטברו בניכוי ההוצאות, בעוד שהחייב יקבל הפטר והחובות ליתר הנושים יהיו בבחינת חובות אבודים. עם תוצאה כזו של קיפוח זכויות הנושים, לא ניתן להשלים ולפיכך, הערעור נדחה.