פש"ר 25408-01-14 כהן נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח' - פסקדין

בקשה לקציבת מזונות ע"פ סע' 128 לפקודת פשיטת הרגל. בנדון דווקא החייב הוא זה שהגיש הבקשה לקציבת מזונות שני ילדיו הקטינים.

1. ביום 14.1.07 חתמו החייב והמשיבה 1, גרושתו (להלן – המשיבה) על הסכם גירושין אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין, על פיו חוייב בתשלום מזונות בשיעור של 1833 ₪ לכל אחד מילדיו הקטינים . במסגרת הסכם הגירושין הועברו זכויות החייב בדירת המגורים לידי המשיבה. יחד עם זאת על הדירה רובצת משכנתא בהחזרים חודשיים של 3600 ש"ח.

2. ביום 23.1.14 ניתן צו כינוס בעניינו של החייב והוא חוייב בתשלום חודשי של 500 ש"ח לקופת ההליך .

3. החייב טוען כי השתכרותו מגיעה לסך של כ- 5000 ש"ח בחודש ולמעשה הוצאותיו עולות על הכנסותיו . לטענת החייב המשיבה משתכרת סך של כ – 9000 ₪ לחודש וכי יש לה משפחה אמידה העומדת לצידה ומסייעת לה. החייב ביקש לקצוב לו את מזונות שני ילדיו בסך כולל של 370 ₪ ואולם אחר שעיין בתגובת הנאמן הסכים כי סך המזונות יועמד על 2000 ₪.

4.המשיבה מתנגדת למבוקש והיא מוכנה להעמיד את חיובו של החייב בגין מזונות שני ילדיו בשיעור של 3500 ₪. לטענתה בניגוד לטענת החייב השתכרותה החודשית עומדת על 5000 ₪ בלבד ועקב אי תשלום המזונות ע"י החייב נגרם לה נזק רב , היא נאלצה לפתוח תוכניות חסכון ולהדרש לעזרת בני משפחתה על מנת שתוכל לעמוד בהוצאותיה.

5.הנאמן בתגובתו סבור כי בנסיבות העניין ראוי לקצוב את חיוב של החייב במזונות ילדיו בשיעור של 2000 ש"ח .

6.סע' 128 (א) לפקודת פשיטת הרגל קובע:

"לפי בקשתו של אדם שמגיעים לו מפושט הרגל על פי פסק דין מזונות שזמן פרעונם חל אחרי מתן צו הכינוס, רשאי בית המשפט להקציב לאותו אדם מזמן לזמן מתוך נכסי פושט הרגל או מתוך הכנסותיו סכומי כסף שימצא לנכון."

לפי סעיף 128 (ב) לפקודה, הקצבה לפי סעיף קטן א דינה כדין תשלום על פי פסק הדין (בע"מ 3897/11 פלוני נ' פלונית (2011)).

בפש"ר (ת"א) 1831/00 פלונית נ'  פלונית (2004) הובהר כי -

 "סעיף 128 מהווה חלק ממערכת דינים מיוחדת, שעניינה התווית מעמדם המיוחד של דמי המזונות מחד גיסא, ואיזון בינו לבין צרכיהם של הנושים ה"חיצוניים", אשר הנאמן פועל בשמם, מאידך גיסא, הסעיף מהווה מעין פתרון זמני, המאפשר לבית המשפט לקצוב סכומים מהקופה באורח מיידי לטובת בן-משפחת החייב, במזונותיו הוא חב. זאת, כאשר יתרת ההגנה על נושא המזונות מושגת על-ידי מתן דין קדימה לחובות אלו, ועל-ידי ההוראה היחודית, המונעת את תחולת ההפטר על חוב המזונות, על כל המשתמע מכך".