פש"ר 2222-08-16 רווה נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום ואח',פש"ר 2232-08-16 רווה נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום ואח'

הבקשה וטענות הצדדים

הבנק, שהוא לטענתו נושה מובטח, טוען שהוא העניק לחייבים הלוואה, אשר להבטחת החזרתה משכנו החייבים את הנכס. לטענת הבנק, לחייבים חוב פיגורים בסכום של כ- 321,000 ₪ והלוואה בלתי מסולקת בסכום של כ- 335,000 ₪ (נכון ל- 6/2016).

הבנק פתח את תיק ההוצאה לפועל למימוש המשכון וביום 18/10/15 מונה הכונס ככונס נכסים למימוש זכויות החייבים בנכס.

מאחר והחייבים פנו להליך פשיטת רגל, ביקש הבנק להתיר לו להמשיך בהליכי המימוש.

המנהלת המיוחדת הגיבה לבקשה. לטענתה, שטר המשכון הוגש לביצוע ב- 2007 והכונס מונה רק ב- 2015. המנהלת המיוחדת פנתה לבנק וביקשה הבהרות, בטרם הגישה תגובתה. ב"כ הבנק פירט לה את השתלשלות האירועים ובין השאר: שהחייבים פנו לוועדה הבינמשרדית לפריסת חוב הפיגורים וביקשו לעכב את ההליכים בתיק ההוצאה לפועל. הוועדה הבינמשרדית אשרה לחייבים הקפאה ועד שנת 2010 עוכבו ההליכים בתיק ההוצל"פ. במקביל, פתח הבנק בהליכים נגד החייבים בגין חובם בחשבו עו"ש (מסחרי), הטיל עיקול על הנכס והכונס מונה ככונס גם בתיק המסחרי. החייבים ביקשו לבצע מכר עצמי, אך לא עשו זאת. ב- 2013 חודשו ההליכים בתיק ההוצל"פ ובין השנים 2013 עד 2015 הוגשו בקשות והליכים שונים לרשם ההוצאה לפועל. בסופו של דבר ב- 18/10/15 מונה הכונס. נוכח האמור, המנהלת המיוחדת אינה מתנגדת להמשך הליכי המימוש, אך מבקשת שהכונס יחזיק בכספים בנאמנות, עד להכרעה במחלוקת ביחס לגובה החוב, ככל שיתברר שקיימת מחלוקת.

החייבים מבקשים להשהות את הליכי המימוש, עד אשר תסיים המנהלת המיוחדת לעשות בדיקותיה. החייבים טוענים שהבנק לא פעל לגביית החוב משנת 2007 עד לשנת 2015, ובתקופה זו לא בוצעו הליכי גבייה מטעם הבנק, שעה שלא הייתה קיימת כל מניעה לבנק לגבות ולאכוף את התשלום.

עוד טוענים החייבים, שביום 28/6/16 קבעה רשמת ההוצאה לפועל שמעיון בשטר המשכנתא, עולה שהחייבים ויתרו על דיור חלוף. החייבים משיגים על החלטה זו וסבורים שהליך המימוש צריך להיעשות בכפוף להגנות שבסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל וכי דבר זה יש לברר בפני בית משפט זה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות, אני סבור שיש לקבל את הבקשה, להתיר לבנק להמשיך בהליכי המימוש ולדחות את בקשת החייבים להשהות את ההליכים, בתנאים שיפורטו להלן. להלן אפרט את נימוקיי.

לעניין הטענה שטעתה רשמת ההוצאה לפועל כשקבעה שהחייבים ויתרו על דיור חלוף: בית משפט זה אינו ערכאת ערעור על החלטות רשמת ההוצאה לפועל ולכן, אם מבקשים החייבים להשיג על החלטות רשמת ההוצאה לפועל (לעניין סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל), עליהם לעשות זאת כדין ואם רצונם בכך, ניתנת להם רשות לעשות זאת.

לעניין בקשת החייבים לעכב את הליכי המימוש עד אשר ייקבע גובה החוב: כידוע, על פי הדין, אין לעכב נושה מובטח ממימוש הבטוחה [ע"א 8044/13 ששון לוי נ' שיכון ובינוי, 13/2/2014].

יש ממש בטענות המנהלת המיוחדת שיש לבדוק את גובה החוב ועל המנהלת המיוחדת לעשות זאת כפי שפירטה בסעיף 13 לתגובתה. אולם, גם אם יסתבר שהבנק השתהה, אין בכך כדי לאיין את החוב, ולכל היותר יהיה בכך כדי להפחית ריביות.

נוכח האמור, אני קובע כדלקמן:

1. הבנק רשאי להמשיך בהליכי המימוש המשכנתא, בתיק ההוצאה לפועל, בפיקוח רשם ההוצאה לפעול.

2. הכונס יעביר למנהל המיוחדת כל מסמך מהותי ויעדכן אותה בהתקדמות הליך המימוש. מבלי לגרוע מהאמור לעיל, יעביר הכונס: העתק של שומת הנכס; המודעות שיפורסמו וההצעות שיוגשו; העתק של הסכם המכר שבכוונתו לחתום עם הזוכה, בטרם החתימה; העתק של הבקשה לאישור מכר, בטרם הגשתה; עותק של הבקשה לחלוקת התמורה לפני הגשתה.

3. הכונס יעדכן את המנהלת המיוחדת לפני כל הסכמה עם החייבים שיש בה כדי להאריך את המועדים או להקטין את התמורה (כגון תשלום דיור חלוף מוגדל, דחיית מועדי פינוי או עיכוב הליכים וכו'), ויקבל את הסכמתה להסכמה כאמור.