פש"ר 22179-10-12 ביטון ואח' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח' - פסקדין

1.בפניי מונחת בקשת החייב אשר מוכתרת בכותרת: "בקשה מתוקנת להרחבת צו פשיטת רגל והחלתו על חוב מזונות" (להלן: "הבקשה"). ביום 30/10/12 ניתן צו כינוס לנכסי החייב, לבקשתו. ביום 14/11/13 הוכרז החייב פושט רגל ועו"ד ריי לוין מונתה כנאמנת לנכסיו.

2.מדובר בחייב כבן 60, נשוי ברביעית, ולו שלושה ילדים בגירים. החייב הגיש ביום 22/12/13 בקשה לעבוד כעצמאי (נהג מונית), ובבקשתו ציין כי ברצונו להמשיך ולהתפרנס בכבוד. ביום 15/1/14 נעתר בית המשפט לבקשה זו של החייב, ועד היום הוא עובד כנהג מונית.

3.בבקשה שבפניי מציין החייב כי בשנת 2004 הוא קיבל אירוע מוחי ומאז הוא אינו נמצא בתפקוד מלא. לטענתו הוא עובד כנהג מונית לא יותר משש שעות ביום ומתגורר בדירה שכורה. מאחר ולטענתו פרנסתו דלה, הוא מבקש לכלול בבקשת ההפטר אותה הוא מתעתד להגיש גם את חוב המזונות למוסד לביטוח לאומי (המל"ל). החייב מפנה לסעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל וטוען כי לבית המשפט יש סמכות, במקרים חריגים, להחיל את ההפטר גם על חוב המזונות. החייב מפנה לתיק פש"ר 1253/06 גמזו נ' כונס הנכסים הרשמי (2013) וכן לרע"א 7940/13 יוסף קצקה נ' כונס הנכסים הרשמי והמוסד לביטוח לאומי (29/1/14) [פורסם במאגרים] (להלן: "פס"ד קצקה"). החייב עומד על הדימיון, לטענתו, בין המקרה שלו למקרים הללו, וטוען כי לנוכח נסיבותיו החריגות (גילו; מצב בריאותו; הזמן הרב שחלף ממועד צבירת חובות המזונות; העובדה כי ילדיו בגרו; כושר השתכרותו הנמוך), יש מקום לכלול את חוב המזונות במסגרת ההפטר.

4.הנאמנת הגישה את תגובתה לבקשה ודיווחה כי חובות החייב מסתכמים בסך של כ – 1.7 מיליון ₪, אם כי מדובר בחובות ישנים ובתיקי הוצל"פ שנפתחו בין השנים 1986-2000. באשר למל"ל טוענת הנאמנת כי תיקי ההוצל"פ נפתחו בשנת 1983 ₪ ובשנת 1991 וכי המל"ל לא הגיש תביעת חוב בתיק הכינוס. הנאמנת סבורה כי נסיבות המקרה דומות למקרה פס"ד קצקה ולנוכח מצב בריאותו של החייב; גילו של הילד הצעיר כיום (26) והזמן הרב שחלף ממועד יצירת החובות, יש מקום לשקול בחיוב את הבקשה, לאחר קבלת עמדת המל"ל.

5.המל"ל הגיש את תגובתו וטען כי בקשות כגון אלו מוגשות באופן תדיר לבתי המשפט וברובן בקשות אלו נדחות, גם במקרים בהם מעורבים חייבים עם שיעור נכות גבוה. המל"ל מפרט את הרקע הנורמטיבי לחקיקת סעיף 69(א) לפקודה; מפרט כי המטרה מאחורי אי מתן החלת ההפטר על חוב מזונות הינה סוציאלית בעיקרה. המל"ל טוען כי מתן הפטר בחוב מזונות מהווה פרס לאלו שאינם מקיימים את הוראות בית משפט, ונופלים נטל על החברה כולה, שכן המל"ל נושא בחוב במקומם, ראו ע"א 357/79 המוסד לביטוח לאומי נ' הכנ"ר, פד"י ל"ה, 397. המל"ל מפנה אף להחלטת כב' השופט גרוניס בע"א 6810/05 בר הראל נ' כונס הנכסים הרשמי ואח' (2006) [ פורסם באתר בית המשפט העליון], שם נקבע, בין היתר, כדלקמן: "הכלל הקבוע בסעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם – 1980, הוא שחוב מזונות עומד בתוקפו חרף הפטר אלא אם בית המשפט הורה אחרת. הואיל ומדובר בחוב מזונות שהצטבר במשך שנים רבות, ועוד לפני שהמערער נקלע לקשיים, אין צידוק שההפטר יחול לגביו. כפי שנאמר לא אחת, הן בבית משפט זה והן בערכאות אחרות, המערער רשאי להעלות את טענותיו בענין המזונות בבית המשפט למשפחה ובלשכת ההוצאה לפועל...".

6.לטעמיו של המל"ל, מתן הפטר ביחס לחוב המזונות יסכל את מטרת המחוקק ויעודד חייבים שלא לשלם את חובם. המל"ל מציין בבקשתו נתונים כלכליים, וביניהם שחוב המזונות של חייבים לקופת המדינה עומד על סך של 4.8 מיליארד ₪. במקרה הספציפי שלפנינו טוען המל"ל שאין הוא תואם את התנאים שבפס"ד קצקה, וכי פתוחה הדרך בפניי החייב לטעון את טענותיו ולזכות בהגנות שמכוח חוק ההוצאה לפועל, השתכ"ז -1967. המל"ל טוען כי החייב יכול לבקש חקירת יכולת ויקבע לו צו תשלומים המתאים לאפשרויות הכלכליות שלו.

7.בתיק זה נדרשה עמדת כנ"ר, ואף שזו לא ניתנה במועדים שנקצבו לכך, עמדתי על כך שתוגש התגובה, שכן לטעמי מעוררת היא שאלה עקרונית. ואכן הוגשה תגובת כנ"ר, התומכת למעשה בעמדת המל"ל. הכנ"ר מדגיש כי הן ההחלטות בעניין גמזו והן ההחלטה בעניין קצקה היו החלטתו חריגות, ודבר זה נזכר בהן במפורש. הכנ"ר מציין שמדובר בחריג שבחריגים, ובוודאי שלא בכלל. הכנ"ר עורך השוואה בין המקרה שלפנינו לבין פס"ד קצקה וקובע שיש לאבחן בינהם, למרות קווי הדימיון, וזאת מכיוון שבעניינו אין מדובר בנכה בעל 100% נכות כבמקרה קצקה ואין מדובר באדם החי מתחת לקו העוני, מקיצבת נכות בלבד, אלא עובד כנהג מונית. לפיכך – מבקש הכנ"ר לדחות את הבקשה.

8.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות שהונחו בפניי ובפסיקה, קובעת אני כי דין הבקשה להידחות. אכן מלשונו של של ס"ק 69א(3) לפקודת פשיטת הרגל עולה כי במצב הדברים הרגיל, צו הפטר אינו פוטר את פושט הרגל מחבותו לפי פסק דין בתובענת מזונות, זולת אם הורה בית המשפט אחרת (וראו: ע"א לוי נ' כונס הנכסים הרשמי (28.3.2012) . בפס"ד קצקה החליט בית המשפט העליון להחיל את החריג, זאת מתוך מכלול השיקולים הבאים: "עסקינן בתיק הוצאה לפועל שנפתח לפני למעלה מ-30 שנה, כך שכיום הילד לו יועדו המזונות הינו בגיר בן 34. המבקש, בן 62, נתאלמן מאשתו השנייה בנסיבות טראגיות והוא סובל כבר שנים ארוכות משלל בעיות רפואיות בגינם הוא מוגדר על ידי המדינה כנכה 100%. מצבו הכלכלי חמור, הוא מתגורר בדירת חלמיש, אין לו כל מקור פרנסה מלבד קצבת הנכות אותה הוא מקבל מהמדינה ופוטנציאל ההשתכרות שלו אפסי. המבקש מתקיים מקצבת נכות בסך של 2600 ₪, כאשר לאחר קיזוז עבור ביטוח בריאות נשאר בידיו סכום של 2,497 ₪. מתוך האמור מבקש המל"ל לקזז 249 ₪, המהווים 10% מן הסכום הכולל, כך שלאחר הקיזוז יישאר המבקש עם סכום זעום של 2,248 ₪ לצורכי מחייתו, פחות מקו העוני לאדם בודד". ובהמשך: "סיכומו של דבר, כי בהתחשב בגילו של המערער; בהתחשב במצבו הרפואי; בהתחשב בזמן הרב שחלף מפתיחת תיק ההוצאה לפועל; בהתחשב שאין למבקש נכסים והשתכרותו היחידה היא קצבת נכות אשר עומדת בפועל על סך של כ-2,500 ₪; בהתחשב בכך שחובו הכולל עומד נכון להיום 53,572 ₪ כך שקיזוז מתוך קצבת הנכות המינימאלית צפוי להמשך עד תוחלת ימיו - בהתחשב בכל אלה, אני סבור כי מצבו נכנס לגדר המקרים בהם ראוי להחריג את תשלום חוב המזונות בהתאם לשיקול הדעת המסור לבית המשפט בסעיף 69(א)(3) לפקודה".

9.מהשוואה למקרה שלפנינו, אמנם מדובר בתיקים שנפתחו לפני שנים רבות (26 שנה); אמנם ילדיו של החייב בגרו מאז, כשהצעיר הינו כבן 26 שנה. בכך הדימיון. עם זאת, בנקודות הקריטיות להחלטה יש פער משמעותי לטעמי. החייב במקרה הנדון נשוי ברביעית; לחייב לא נקבעו שיעורי נכות של 100%, והוא עובד כנהג מונית. אזכיר כי בבקשתו לעבוד כעצמאי ציין כי ברצונו "להמשיך ולהתפרנס בכבוד". לא הוכח ולא נטען כי החייב מצוי מתחת לקו העוני.