פש"ר 1809-06 מ.ס. ואח' נ' ש.ע. ואח'

1. כללי

לפני בקשה להתיר בירור תביעות שהוגשו ע"י אלמנתו של המנוח ש.ע.  ז"ל נגד הנאמן בפשיטת רגל של המנוח.

2. עיקר העובדות הדרושות לעניין

ש.ע. ז"ל (להלן: "החייב") נקלע לקשיים ומשכך הוגשה על ידי אחד מנושיו בקשה להכריזו כפושט רגל ובמסגרת זו מונה עו"ד דוד גולן למנהל מיוחד לנכסיו. לימים נרצח המנוח ובהמשך הוכרז העזבון פושט רגל והמנהל המיוחד מונה לנאמן לעזבון בפש"ר. המבקשת הינה אלמנתו של החייב שהיה נשוי קודם לגב' א.ע., אם ילדיו ממנה התגרש. בהחלטות קודמות מפורטות שניתנו במסגרת ההליך דנתי בהרחבה בעניינים שונים הנוגעים להליך פשיטת הרגל לרבות זכויות המנוח בחברות שונות. ההחלטות בחלקן ישימות גם להחלטתי זו ומשכך יש לראותן כחלק בלתי נפרד מהחלטה זו.

3. הבקשה

המבקשת עותרת לקבל אישור בית המשפט של פשיטת הרגל להתיר המשך בירור של שתי תובענות שהוגשו על ידה לבית המשפט לענייני משפחה. האחת, תמ"ש 43872-11-13 שעניינה חיוב העזבון במזונות (להלן: "תביעת המזונות"). השנייה תמ"ש 43980-11-13 למתן הצהרה שלפיה זכאות המבקשת למחצית מנכסיו של המנוח (להלן: "התביעה ההצהרתית"). יוער שהמבקשת הגישה במקור בקשה להתיר לה גם לברר תביעה נוספת שהגישה לבית המשפט לענייני משפחה, תמ"ש 51875-01-14 שבה ביקשה לחייב את הנתבעים לאותה תביעה ובכללם הנאמן לשלם לה את הסך של כ- 6 מיליון ₪. לאחר הגשת כתבי הטענות בבקשה, לרבות עמדת הכנ"ר, הודיעה המבקשת שאינה עומדת על הבקשה להתיר לה לברר את התביעה הכספית ומשכך התייתר הצורך לדון בעניין זה.

בבקשה נטען שהמבקשת כאלמנתו של המנוח זכאית לקבל מזונות מהעיזבון ומשכך יש להתיר לה לברר זכותה זו במסגרת הערכאה המוסמכת לדון במזונות, היא בית המשפט לענייני משפחה. באשר לתביעה ההצהרתית נטען שיש לברר את מערכת הכספים שבין המבקשת לבין החייב וממנה להסיק את זכויותיה של המבקשת בנכסים כנטען על ידה. גם זאת יש לטעמה לברר בבית המשפט לענייני משפחה.

הנאמן סבור שאין סמכות לברר את התביעות בבית המשפט לענייני משפחה וכי הערכאה המוסכמת לדון באלה היא בבית המשפט של פשיטת הרגל.

באשר לתביעת המזונות נטען על ידו שאין עסקינן במנהל העיזבון שאז היה מקום לשעות לטענת המבקשת שלפיה יש לברר את ההליך בבית המשפט לענייני משפחה. עוד נטען על ידי הנאמן שעסקינן בסוגיה שהיא אינה זרה להליך פשיטת רגל ולכן יש לבררה בבית משפט זה ולא בבית משפט לענייני משפחה. לגופו נטען שהתביעה נעדרת עילה שכן עסקינן במי שהיה חייב ואין לו רכוש ומכל מקום רכושו פחות מחובותיו.

באשר לתביעה ההצהרתית אזי נטען בנוסף שאם יקבע שהמבקשת זכאית למחצית הרכוש ממילא היא גם תהיה מחויבת במחצית החובות. עוד נטען שאין בהסתמכות המבקשת על החלטת בית המשפט העליון בסכסוך עם גרושת החייב לגבי נכס מקרקעין כדי טעם המבסס את בירור התביעה ההצהרתית בבית המשפט לענייני משפחה. עוד מפנה הנאמן לקלישותה של התביעה ההצהרתית לגישתו.

הכנ"ר בדעה שאת תביעת המזונות יש לברר בבית המשפט לענייני משפחה ולאחר מכן לקצוב את המזונות בבית משפט זה. לעומת זאת סבור הכנ"ר שאת התביעה ההצהרתית יש לברר בבית המשפט של פשיטת הרגל.

4. דיון

אפצל את ההכרעה ביחס לכל אחת מהתביעות.

5.תביעת המזונות

בהתאם לסעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל התש"ם-1980, קוצב בית המשפט של פשיטת הרגל את סכום המזונות שיושת על החייב, וזאת לאחר שאלו נפסקים על ידי בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הדתי, לפי העניין. האחרון הוא המסמך לפסוק את המזונות לאחר שמיעת הראיות ובחינת מכלול העניינים הדרושים לצורך קביעת המזונות. בהקשר זה ראה ע"א 8993/04 פלונית נ' פלוני. לאחר פסיקת המזונות על ידי הערכאה הייעודית יקצוב בית המשפט של פשיטת הרגל את סכום המזונות; בית המשפט של פשיטת הרגל אינו מהווה תחליף לערכאה הייעודית לקביעת המזונות ואין מקום שהוא יפסוק אותם בהבדל מקציבתם לאחר פסיקתם על ידי בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הדתי.