פש"ר 17393-12-14 שמש נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח' - פסקדין

1.בפני בקשה אשר הוגשה על ידי המבקש במסגרתה מבוקש להורות על ביטול צו העיקול שניתן ביום 13/1/15 על ערבות בנקאית מס' 310003/0002 שהוצאה על ידי המחזיק במסגרת תיק הוצל"פ 528468-11-14 (להלן: "תיק ההוצל"פ") וכי צו העיקול בטל ומבוטל. הערבות הינה על סך של 100,000 ₪.

2.במסגרת תיק ההוצל"פ הגיש אחד מבעלי מניות המשיבה 4 (להלן: "הנושה") בקשה לביצוע שיק ע"ס 200,000 ₪ כנגד המשיב 3, הוא החייב פושט הרגל בתיק שבפניי (התיק נפתח בטרם מתן צו כינוס, המשיב 3 יכונה להלן :"החייב"). במסגרת הדיון בבקשת רשות להגן נקבע כי תנתן רשות להגן כנגד הפקדת ערובה בסך של 100,000 ₪. לטענת המבקש, הוא פדה תוכנית חסכון שלו והעמיד מתוך חשבונו הוא את הכספים הנדרשים לצורך העמדת ערבות בנקאית. המבקש צירף אסמכתאות המלמדות על כך כי מדובר בכספיו הוא ובחשבונו הוא, ראו נספחים 1 ו-2 לבקשה.

3.בסופו של יום נדחתה תביעתו של בעל המניות בנושה ובית משפט הורה על השבת הערבות לחייב. ביני לביני, הטיל הנושה עיקול על הערבות הבנקאית, ולמרות שזו הושבה לחייב והוצגה למשיב 5 (להלן: "המחזיק"), מסרב הבנק לפעול לביטול הערבות אלא בהינתן החלטה מפורשת.

4.הצדדים נקטו בהליכים שונים, אם במסגרת תיק ההוצל"פ אם בתובענה נפרדת לביטול העיקול, בסופו של יום הופנו להגיש את הבקשה במסגרת תיק הפש"ר. התקבלו תגובות הנאמן; הנושה; החייב והמבקש. הכנ"ר התבקש לתת את עמדתו אולם בחלוף המועד ובהעדר תגובה איני סבורה שיש לעכב את מתן ההחלטה ויש ליתן אותה על סמך החומר הקיים בתיק.

5.בתמצית המבקש טוען כי הערבות הבנקאית פקעה, משנדחתה תביעת בעל המניות בנושה. בנוסף ולחלופין טוען המבקש כי אין מדובר בנכס של החייב אלא בכספיו של המבקש. הנושה טוען כי יש להותיר את צו העיקול על כנו; הנאמן טען תחילה כי יש להותיר את העיקול על כנו אולם ככל שתמומש הערבות, יש לממשה לטובת קופת הכינוס; בעמדה מאוחרת יותר שניתנה בדיון מיום 6/9/16 סבר הנאמן כי ככל שיוכח כי בכספי המבקש עסקינן, אזי אין מניעה להשיב לידיו.

6.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, סבורה אני כי דין הבקשה להתקבל ומשכך מורה אני כי הערבות הבנקאית בטלה ומבוטלת. אזכיר כי התובענה נדחתה; המטרה שלשמה הופקדה הערבות הבנקאית סוכלה ובעניין זה יש תחולה מלאה לאמור בע"א 2082/06, זהבה בן עמי נ' עו"ד מ. קידר- מפרק החברה (18/6/07) [פורסם במאגרים], שם נקבע בין היתר: "שתי הערבויות הבנקאיות אינן בגדר נכסים של אילן ושל החברה הנוספת. על כן, אין מקום לעקלן או לממשן". בית המשפט עומד על האבחנה בין ערבות בנקאית שניתנה על ידי בנק לבין הכספים שניתנו לבנק לשם הוצאתן, וקובע כי מקום שמדובר בערבות בנקאית אין כלל צורך להידרש לשאלת מקור הכספים שאפשרו את הוצאת הערבות ובכל מקרה אין מדובר בנכס של החייב, ה"נערב".

7.למעשה, די באמור בפס"ד בן עמי, שנסיבותיו דומות אם לא זהות לענייננו, על מנת להביא לקבלת הבקשה. למעלה מן הצורך, בנוסף ולחלופין, סבורה אני כי גם אם היה מדובר בפיקדון כספי ולא בערבות בנקאית, אזי היה מקום להשיבה למבקש. בעניין זה אין לי אלא להפנות לרע"א 10720/07 ויקטור יונה נ' ס.ד.א.ר חברה לעבודות בניין בע"מ (8/3/09) [פורסם במאגרים], שם נקבע בין היתר כי אין להקנות לכונס אלא את נכסי החייב, וכמובן שגם נושה אינו יכול לעקל רכוש אלא אם מדובר ברכוש החייב. לפיכך קבע בימ"ש בעניין הנ"ל כי יש לערוך בירור עובדתי בשאלת מקור הכספים ששימשו להפקדת הפיקדון הכספי (ושוב בענייננו מדובר בערבות בנקאית והדיון לכאורה מיותר). בימ"ש מדגיש כי אם יתברר שמודבר בכספי צד ג', אין מקום לעקלם/לממשם לטובת קופת הכינוס.

8.במקרה שלפנינו, הגיש המבקש תצהיר וטען כי פדה תוכנית חיסכון לצורך העמדת הכספים הדרושים להעמדת הערבות הבנקאית; המבקש הציג אסמכתאות ודפי חשבון מתאימים; החייב תמך בגרסה זו; טענות הנושה בעניין חשדותיו לעירוב נכסים עם נכסי החייב וכו' אינם מהווים משקל נגד לראיות שהוצגו על ידי המבקש.

9.לאור כל האמור לעיל, הנני מורה על ביטולה של הערבות הבנקאית לאלתר וביטול העיקול שהוטל. במידת הצורך יגיש המבקש פסיקתא מתאימה לחתימה. באשר להוצאות – אזכיר כי תחילה גם הנאמן התנגד למבוקש, ואכן היה צורך בבירור לנוכח העובדה כי ניתן צו כינוס. משכך- בחרתי שלא לעשות צו להוצאות.