פש"ר 14229-08-10 אלקיים נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה ואח' - פסקדין

הנושה מבקשת מבית המשפט ליתן לנאמן הוראות לדון בטענות הנושה לחבותו של החייב כלפיה מכח עילות שונות.

הנושה הגישה תביעת חוב אותה בדק הנאמן והחליט ביום 31/5/15 לדחותה.

ב"כ הנושה פנה אל הנאמן וטען בפניו טענות שונות. בעקבות הפניה הוסכם שהנושה תעביר לנאמן את התייחסותה המפורטת לטענותיו של החייב לתביעת החוב בצירוף המסמכים הנדרשים, לשם בחינה מחודשת של תביעת החוב.

ב"כ הנושה שלח לנאמן כתב טענות ארוך ומקיף ובו התייחסות לנסיבות יצירת החוב ולטענות החייב.

ביום 22/6/15 שלח הנאמן הכרעה מתוקנת בתביעת החוב, במסגרתה הותיר בעינה את ההכרעה הראשונה ולפיה תביעת החוב נדחתה.

בבקשה שבפני טוענת הנוש כי הנאמן לא התייחס בהכרעתו המתוקנת לטענות שונות שלה. ב"כ הנושה מבקש שבית המשפט יורה לנאמן להידרש לכלל עילות התביעה של הנושה כפי שפורטו על ידו, ולהכריע בהן, הנושה מוסיפה ומציינת כי ככל שיהיה צורך מוכנה הנושה אף לקיים הליך של מעין דיון הוכחות פרונטלי בפניו.

הנאמן בתגובתו מבקש לדחות את הבקשה על הסף. הנאמן סבור שהדרך להשיג על החלטתו הינה בהגשת ערעור בהתאם להוראות הפקודה. עוד קובע הנאמן בתגובתו כי אין מקום לחייב אישית את החייב מכח אותו כתב ערבות שעליו מבקשת להסתמך הנושה ואין מקום להרמת מסך.

בתשובה לתגובה חזר ב"כ הנושה וטען כי יש מקום ליתן הוראות לנאמן.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני סבור כי דין הבקשה להידחות. אין מקום למתן הוראות לנאמן לפעול ,כפי שביקש ב"כ הנושה.

הנאמן, בבודקו תביעת חוב בהליך פש"ר, מבצע פונקציה מעין שיפוטית. במסגרת תפקידו חובתו לבחון את העובדות והנסיבות שמאחורי תביעת החוב כדי להכריע במידת מהימנותה וביסוסה של תביעת החוב (ע"א 922/93 גולדמן נ' הרמן, ע"א 1057/91 הרצל נ' מכרטינגר).

הסמכות לבדיקת תביעת חוב יוחדה לנאמן בתקנה 93(א) ללקנות פש"ר, התשמ"ד – 1985, הקובעת: "הנאמן יבדוק כל תביעת חוב ועל מה היא מסתמכת ויחליט אם לאשרה כולה או חלקה, לדחותה או לדרוש ראיות נוספות".