פש"ר 1381-09 צברי ואח' נ' סופר ואח'

לפניי בקשת עו"ד איתן ארז, הנאמן לנכסי החייבת רחל סופר (להלן בהתאמה: "הנאמן"; "החייבת") לפסיקת שכר טרחת ביניים שני בסך של 300,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין פעולותיו לתקופה שמיום 17.7.11 ועד ליום 31.5.16 (להלן: "הבקשה").

הנאמן מונה ביום 28.6.08 ככונס נכסים זמני של החייבת יחד עם עו"ד יונתן צברי (להלן: "עו"ד צברי"). ביום 30.11.11 הוכרזה החייבת פושטת רגל ועו"ד ארז מונה כנאמן. ביום 21.2.12 ניתנה החלטת בית המשפט (כב' השופטת אלשיך) על סיום תפקידו של עו"ד צברי עקב היותו נושה של החייבת וממועד זה משמש הנאמן כבעל תפקיד יחיד בתיק.

הבקשה דנן הוגשה בהסכמת 12 נושים של החייבת שמחזיקים בשיעור של כ-81% מהנשייה. בבקשה עומד הנאמן על הפעולות הרבות שבוצעו על ידו בתיק דנן, שהינו תיק סבוך שמצריך אינספור פעולות מסועפות והשקעה של אלפי שעות עבודה מדי שנה, וכמפורט בהרחבה בבקשה. כן נטען בבקשה כי מיום מינויו של הנאמן ביום 28.6.08 ועד היום נפסק בתיק שכר טרחת ביניים בסך של 200,000 ₪ בלבד, כאשר 40% הימנו הועבר לעו"ד צברי, כך שהנאמן קיבל ממועד מינויו שכר טרחה ביניים בסך של 120,000 ₪ בלבד, זאת חרף היקף העבודה העצום שנדרש לה.

הנושה היחיד אשר התנגד לבקשה הינו עו"ד צברי שכאמור לעיל שימש כבעל תפקיד נוסף בתיק. לטענת צברי, הוא זכאי לחלק משכר הטרחה המבוקש בין היתר לאור טענתו שהנאמן הפר את הסכם שכר הטרחה שנחתם ביניהם בעבר. ביום 14.7.16 הסיר עו"ד צברי את התנגדותו לבקשה וזאת לאחר שקיבל את המלצת בית המשפט ותוך שמירת מלוא טענות עו"ד צברי לעת הדרושה. אשר על כן, כיום אין נושים המתנגדים לבקשת הנאמן.

הכנ"ר סבור שיש לקבל את הבקשה. בתגובתו עומד הכנ"ר על ההליכים הרבים שמתנהלים בתיק דנן שהינו תיק חריג בהיקפו שקצרה היריעה מלפרט את כל ההליכים שמתנהלים בו וכן מציין הכנ"ר את הסכמת הרוב המכריע של הנושים לבקשה.

לבקשת החייבת ניתנה לה אפשרות להגיב לבקשה. ביום 3.8.16 הגישה החייבת תגובה עבת קרס לבקשה הנתמכת בתצהיר ואסמכתאות לרוב. בתגובה טוענת החייבת בין היתר לקיומם של פגמים בהתנהלות הנאמן. כן נטען שהיה על הנאמן לבחור מסלול מאחד מהמסלולים שקבועים בתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), תשמ"א-1981 (להלן: "תקנות השכר") ולצרף לבקשה דו"ח כספי מבוקר כמו גם לתמוך אותה בתצהיר כדין. מכל מקום, החייבת מותירה את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט הן מבחינת סכום התשלום והן מבחינת מועד תשלומו, קרי כשטר טרחת ביניים או שכר טרחה סופי, וכאמור בסעיף 32 לתגובה.

הנאמן הגיש תשובה לתגובת החייבת שבה התייחסות מקיפה לטענות החייבת.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות בבקשה ובהינתן: שכר הטרחה המבוקש הינו שכר טרחת ביניים בלבד שאין בו כדי לקבוע מסמרות באשר לשכר הסופי; שכר הביניים המבוקש הינו סביר בשים לב לנסיבות התיק; השכר ששולם לנאמן עד כה מסתכם בסך של 120,000 ₪ בעוד שהתיק מתנהל משנת 2009; הנאמן ביצע פעולות רבות בתיק דנן שהביאו לחלוקת דיבידנד ראשון בשיעור 40% מהנשייה; עסקינן בתיק מורכב ורווי בקשות (257 בקשות נכון למועד החלטה זו) ובשים לב לריבוי ההליכים הנוספים ולרבות ערעורים לבית המשפט העליון; עמדת הנושים שמסכימים לבקשה; עמדת הכנ"ר שסבור שיש לקבל את הבקשה וכן בהינתן עמדת החייבת שמותירה את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט, סבורני כי מן הראוי לקבל את הבקשה.