פש"ר
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
1381-09
03/01/2016
|
בפני השופט:
|
- נגד - |
בעניין: ובעניין: ובעניין: ובעניין::
1. איתן ארז 2. הנאמן בפשיטת רגל של רחל סופר
הנאמן
כונס הנכסים הרשמי
עו"ד הנאמן בפשיטת רגל של רחל סופר
|
הנתבע:
|
החלטה |
1. בפני שתי בקשות אשר הוגשו על ידי הנאמן, במסגרתן מבקש הוא לחייב את החייבת בהפקדת ערובה כתנאי לבירור הבקשה/ התגובה: בקשה מס' 236 היא בקשה אשר הוגשה על ידי החייבת, המכונה "בקשה דחופה מטעם המבקשת למתן הפטר (ופרעון 100% מחובותיה) ועיכוב כל ההליכים בתיק עד למתן החלטה בבקשה") (להלן: "בקשה 236"). הבקשה השנייה שעל הפרק, 238,( וכך תכונה), היא בקשת הנאמן לאישור הסכם פשרה עם הנושה המובטח שלי נרקיס. החייבת מטעמה הגישה "בקשת המבקשת לרשות תגובה לדחיית אישור הסכם הפשרה", והנאמן מבקש להתנות את בירור בקשתה זו של החייבת בהפקדת ערובה.
2. הבקשות הועברו לתגובות החייבת והכנ"ר; ניתנה זכות תגובה לנאמן. אציין כי במסגרת בקשה מס' 238 הוגשה בקשה דחופה מטעם הבנק הבינלאומי הראשון, שלא ליתן החלטה בבקשה זו ללא מתן זכות טיעון לבנק.
3. כבר זה המקום לציין שנדרשתי בעבר למתן החלטות בבקשות דומות אשר הוגשו על ידי הנאמן. בהחלטתי מיום 11/3/15 דנתי בשלוש בקשות שעמדו על הפרק (219; 214; 190) והחלטתי לחייב את החייבת בהפקדת ערובה, זאת לאחר שסקרתי את ההלכה והרווחת; את נסיבות תיק זה והתנהלות החייבת באופן כללי; ואת הבקשות הספציפיות העומדות על הפרק (להלן: "ההחלטה מיום 11/3/15"). בהחלטתי מיום 6/9/15 קבעתי שאין מקום לחייב את החייבת בהפקדת ערובה בבקשה מס' 229, שעניינה הפחתת צו התשלומים, וראו נימוקיי שם.
4. איני רואה מקום לחזור ולפרט את ההלכה הרווחת ואת נסיבות התיק הספציפי, שכן הדברים שנאמרו בהחלטה מיום 11/3/15 יפים גם בענייננו. סבורה אני כי קיים מקור חוקי לחייב בהפקדת ערובה, בוודאי בנסיבות התיק הספציפי, וזאת בין היתר לנוכח ריבוי הבקשות המוגשות על ידי החייבת; היותן לעיתים "ממוחזרות"; ההוצאות שהוטלו על החייבת בעבר ולא שולמו. עם זאת, סבורה אני כי החיוב הנ"ל אינו אוטומטי אך בשל התנהלות החייבת בתיק, ויש מקום לבחון כל בקשה לגופה; ה"היסטוריה" של אותה בקשה; סיכוייה; מי היוזם את אותה בקשה; האם מדובר בזכות בסיסית הקשורה לתיק פשיטת רגל (כגון גובה צו תשלומים), ועוד כהנא וכהנא שיקולים המכריעים בגורל הבקשה הספציפית העומדת בפניי.
5. בהתאם לשיקולים אותם מניתי בהחלטה מיום 11/3/15 ובכפוף לאמור בסעיף 4 לעיל, הגעתי לכלל מסקנה שיש לחייב את החייבת בהפקדת ערובה בסך של 20,000 ₪ בבקשה מס' 236; מאידך אין מקום לחייבה בהפקדת ערובה בבקשה מס' 238. אבהיר קביעותיי אלו.
6. בקשה מס' 236 הוגשה על ידי החייבת. בבקשה זו מבקשת היא הפטר לאחר תשלום של 100% דיוודנד לנושיה. החייבת מסתמכת על נתונים כספיים שלא מקובלים כלל ועיקר על הנאמן, כפי שעולה מתגובתו; כמו גם אינם מקובלים על הכנ"ר והנושים, ראו תגובת הנושה צברי שהוגשה לתיק. בקשות דומות הוגשו כבר בעבר ונדחו, ראו בקשות 162 ובקשה 214. מצבת הנשייה כלל לא התגבשה וגם לחייבת עצמה טענות בנוגע להכרעות החוב; כפי שהעלה הכנ"ר את תמיהתו, במצב דברים זה כלל לא ברור כיצד מבקשת החייבת לקיים בירור בבקשה המניחה ששילמה 100% מחובותיה, כשאלו נמצאים בבירור. ממקבץ דברים זה עולה כי מדובר בבקשה בעלת סיכוי קלוש שכבר נדונה בעבר בוארסיה כזו או אחרת, ולכן, ביחד עם הנסיבות הכלליות של התיק והחוב הקיים בתשלום ההוצאות שנפסקו, הנני מתנה את המשך בירור בקשה מס' 236 בהפקדת ערובה בסך של 20,000 ₪.
7. לא כך הם פני הדברים בכל הנוגע לבקשה מס' 238. בקשה זו הוגשה במקור על ידי הנאמן. משכך, אין מדובר "בבקשת סרק" אשר הוגשה על ידי החייבת, וכל רצונה הוא להגיב לבקשה זו. כמו בבקשה מס' 229, סבורה אני כי אין להתנות את זכות התגובה בהפקדת ערובה. אותו אישור הסכם פשרה ישפיע על מצבת הנשייה ויש לאפשר לחייבת להגיש תגובה ללא חיוב בהפקדת הערובה. לא ימצא בית המשפט ממש בתגובה זו, ידחה אותה. עוד אזכיר כי ממילא בבקשה זו מבקש גם הבנק להגיש את עמדתו, ראו הודעתו מיום 27/12/15. לפיכך, סבורה אני כי אין להתנות את הגשת תגובת החייבת בבקשה מס' 238 בהפקדת ערובה. איני קובעת כיצד החלטה זו משפיעה על הגשת הסיכומים בערעור האזרחי התלוי ועומד בפני השופט ענבר ובעניין זה יש לקבל הוראות מהמותב המטפל.
8. סוף דבר, הנני מחייבת את החייבת בהפקדת ערובה בסך של 20,000 ₪ כתנאי לבירור בקשה מס' 236. איני מחייבת אותה בהפקדת ערובה להגשת תגובה בבקשה מס' 238. את בקשת הבנק להגיש תגובה בבקשה מס' 238 יש להביא בפני המותב המטפל.
החלטתי זו ניתנה כרשמת.