פש"ר 13752-08-13 קהא נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים ואח' - פסקדין

לפניי מחלוקת בדבר זכותה של חברת מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ לקזז מן הכספים שנדרשה להעביר לקופת הכינוס את חובו של החייב כלפיה.

בדיון שהתקיים ביום 24.12.15 הוחלט על מתן הפטר לחייב, המותנה בהפקדת סכום נוסף של 113,700 ₪ בקופת הכינוס. הסכום אמור היה להתקבל מקופות הגמל והקרנות השונות של החייב, וככל שלא יושלם ממקורות אלו התחייב החייב להשלים אותו ממקורות אחרים.

בהמשך לכך ניתנו צווים המופנים לחברות מנורה מבטחים, פסגות והפניקס, המורים להן להעביר את כספי קופות הגמל או קרנות ההשתלמות על שם החייב אל קופת הכינוס.

בתגובת מנורה מבטחים לצו נטען, בין היתר, כי החייב קיבל ממנה הלוואות כנגד הכספים הצבורים בקרן וכי הכספים שנצברו מהווים בטוחה להחזר ההלוואה ומימוש הכספים מקים לה זכות קיזוז. הלוואה ראשונה ניתנה ביום 13.12.05 והלוואה שניה ניתנה ביום 6.2.06, קרי בטרם ניתן צו הכינוס. על פי התגובה, חוב ההלוואה הנטען של החייב עומד על כ-77,000 ₪.

את זכות הקיזוז מבססת מנורה מבטחים על סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980. את הטענה למשכון היא מבססת על סעיף 4(2) לחוק המשכון, התשכ"ז-1967, אשר יוצר לטענתה הסדר של משכון בהפקדה לפיו הכספים הצבורים בקופת הגמל, אשר כנגדם ניתנה ההלוואה, מהווים משכון.

הנאמנת והכנ"ר מתנגדים לעמדת מנורה מבטחים, ומבקשים להורות על שחרור כספי החייב ללא ניכויים כלשהם.

לטענת הנאמנת, מנורה מבטחים הגישה תביעת חוב במסגרת הליך פשיטת הרגל, בה טענה לקיומן של שתי ההלוואות. תביעת החוב הוגשה על סכום של 58,222 ₪ בלבד ולא הועלתה בה טענה כי מנורה מבטחים היא נושה מובטח או בעל עדיפות כלשהי על יתר נושי החייב. תביעת החוב הוגשה באיחור של למעלה משנה, בקשה להארכת מועד נדחתה על ידי הנאמנת, תביעת החוב נדחתה ומשלא הוגש על ידי מנורה מבטחים ערעור, ההכרעה בתביעת החוב הפכה חלוטה. לטענת הנאמנת, בהתנהלותה המתוארת הכפיפה עצמה מנורה מבטחים להליכי חדלות הפירעון והעמידה את תביעת החוב שלה בשורה אחת עם יתר תביעות החוב שהוגשו, ללא קדימות כלשהי. עוד לטענתה, מרגע שנדחתה תביעת החוב נדחתה גם הזכות לקיזוז החוב הנטען, וגם מטעם זה יש לדחות את הבקשה.

הנאמנת מוסיפה וטוענת כי מנורה מבטחים לא הגישה כל התנגדות או התייחסות לבקשת החייב למתן ההפטר, וגם מטעם זה היא מושתקת מלהעלות טענה כלשהי לזכות בכספי החייב המוחזקים בידיה.

עוד לטענת הנאמנת, גם אם תתקבל טענת מנורה מבטחים כי יש לה זכות קיזוז, כבר נפסק כי זכות נושה לקיזוז מוגבלת בהליכי חדלות פירעון, וכי בשלב בו אושרו הסדר נושים או הפטר אין להתיר לנושה קיזוז.

לחלופין טוענת הנאמנת כי ככל שקמה למנורה מבטחים זכות הקיזוז יש להורות על קיזוז קרן החוב בלבד, שכן גם נושה מובטח כפוף להוראותיו של סעיף 134(א) לפקודת פשיטת הרגל והחלת הריביות ההסכמיות תקפה רק עד ליום מתן צו הכינוס.

בתגובת הכנ"ר נטען כי דין טענת המשכון שהעלתה מנורה מבטחים להידחות בהעדר אסמכתא לקיומו של הסכם משכון ואף אם הוראות הסכם ההלוואה מקימות משכון, הרי שיש לבחון את תוקפו נוכח הוראת סעיף 25 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005, לפיו זכויות עמית בקופת גמל אינן ניתנות לשעבוד קודם למועד בו זכאי העמית למשוך את הכספים מהקופה.

לעניין זכות הקיזוז מכוח סעיף 74 לפקודה נטען כי אחד התנאים להפעלת זכות הקיזוז הוא שהמועד הקובע לקיום "העסקים ההדדיים" הוא מועד צו הכינוס, דהיינו שבמועד צו הכינוס אכן היו חובות הדדיים, וכי החוב של מנורה מבטחים לחייב לא היה קיים עובר למועד הקובע אלא נוצר עכשיו בשל רצונו של החייב לפדות את הכספים, וחיוב שנוצר לאחר המועד אינו יכול להקים זכות קיזוז.