ב' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

1.לפני בקשת המבקשת לקציבת מזונות שני ילדיהם הקטינים שלה ושל החייב וזאת ע"פ סע' 128(א) לפקודת פשיטת הרגל.

2.לחייב ניתן צו כינוס על נכסיו ביום 23.12.15

3.במסגרת פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה נקבע כי החייב ישלם סך כול של 3,300 ₪ ביחס לשני הקטינים.

4.לטענת המבקשת היקף ההוצאות הנוגע לקטינים גבוה בהרבה מזה המשולם על ידי האב מכוח פסק הדין, וכי נוכח חלוף הזמן היה למעשה מקום לעתור להגדלת שיעור המזונות. עם זאת, נוכח מצבו ונוכח קיומו של פסק הדין, עותרת המבקשת לקציבת המזונות בגובה הסכום שנקבע במסגרת ההליך בבית המשפט לענייני משפחה.

5. החייב נתן הסכמתו לבקשה ואף ציין כי נכון למועד היום הוא נושא בתשלום בהתאם לשיעור שנקבע על ידי ביתה משפט לענייני משפחה.

6. המנהל המיוחד שב ופנה בבקשות לקבלת מידע מהמבקשת לעניין היקף הכנסותיה והוצאותיה. לאחר שהושלמה התמונה העובדתית טען המנהל המיוחד כי בהינתן נתוניה של המבקשת, נתוני החייב והיקף החובות יש להעמיד את שיעור סכום קציבת המזונות על סך של 2,200 ₪ בחודש, ואת היתרה המתפנה לייחס להגדלת צו התשלומים.

7. המבקשת הגישה תשובה לתגובה זו וטענה כי אין לקבל אותה נוכח מצבה הכלכלי כמו גם העובדה כי מדובר בפסק דין אשר חלף זמן רב מהמועד בו ניתן, תוך שהיקף ההוצאות גדלות ומאיך אין שינוי בסכום המועבר לידיה. עוד נטען כי החישובים אותה ביצע המנהל המיוחד לעניין ההכנסות וההוצאות אינו מדויק. טענות נוספות הועלו לעניין השתתפות האב בגידול הילדים.

8.סע' 128 (א) לפקודת פשיטת הרגל קובע:

"לפי בקשתו של אדם שמגיעים לו מפושט הרגל על פי פסק דין מזונות שזמן פרעונם חל אחרי מתן צו הכינוס, רשאי בית המשפט להקציב לאותו אדם מזמן לזמן מתוך נכסי פושט הרגל או מתוך הכנסותיו סכומי כסף שימצא לנכון."