ס' נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום ואח'

לפניי בקשת החייב להורות על קציבת המזונות על סך של 3000 ₪ בחודש. כמו כן, תלויה ועומדת בקשתו של הנאמן להורות על הגדלת צו התשלומים כתוצאה מהקצבת המזונות.

בפסק הדין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה ביום 26.03.14, חויב החייב בתשלום דמי מזונות לילדיו הקטינים (בני 16 ו- 11.5) בסך של 4,000 ₪ בחודש.

החייב טען כי עד היום עמד בתשלום דמי המזונות שנפסקו מדי חודש. עוד נטען, כי מאחר והחייב עובד בחו"ל, הרי שהמשיבה 3, אמם של הקטינים, היא שמגדלת את הקטינים בגפה ללא כל סיוע, ומבלי שהחייב יישא בחלקו בכל הנוגע להסדרי הראייה.

כמו כן, טען החייב כי מטרת הליך פשיטת הרגל הנה לאפשר לו לפתוח דף חדש ומאחר והוא ממילא יאלץ לשאת בהפרשים שלא שולמו לאחר מתן צו ההפטר, הרי שהדבר יקשה עליו בהליך השיקום הכלכלי הצפוי לו.

המשיבה טענה כי הכנסותיה החודשיות מיגיעתה האישית ומסיוע הוריה עומדות על סך של 7500 ₪ בחודש ואילו הוצאותיה החודשיות הנן בסך של 11,600 ₪ בחודש כאשר שני שליש מההוצאות נדרשות לצורך גידול הקטינים.

המשיבה חזרה על טענות החייב בדבר ההכבדה שבאי נוכחותו של החייב על המעמסה הכלכלית הכרוכה בגידול הקטינים.

הנאמן טען, כי קציבת המזונות בהתאם לסעיף 128 לפקודה נועדה לאפשר איזון בין הנושים לבין ילדיו הקטינים של החייב, וכי תשלום מזונות בסך של 4000 ₪ בחודש הנו תשלום מופרז שיש להפחיתו בתקופת ההימצאות בהליכים, על מנת שיעלה בידי החייב למקסם את האפשרות להשיב את חובותיו.

הנאמן טען, כי יש לקצוב את דמי המזונות על סך של 2500 ₪ בחודש ובהתאמה לנתב את ההכנסה הפנויה שתיוותר בידי החייב לקופת הכינוס. לפיכך, עתר הנאמן להגדלת צו התשלומים לסך של 2200 ₪ בחודש.

החייב השיב לתגובת הנאמן וחזר על בקשתו לקצוב את מזונות הקטינים בסכום שלא יפחת מהסך של 3,000 ₪ בחודש. יחד עם זאת, החייב לא התייחס לבקשה להגדלת צו התשלומים.

לאחר עיון, אני מורה על הקצבת דמי מזונות הקטינים בסך של 3,000 ₪ בחודש כבקשת החייב. כמו כן, אני מורה על הגדלת צו התשלומים לסך של 1700 ₪ בחודש.

אכן, כטענת הנאמן, קציבת המזונות יש בה תועלת רבה לנושי החייב שכן הדבר יאפשר לו לשאת בתשלום גבוה יותר לצו הכינוס. כמו כן, דעתי הנה כדעת הנאמן, שכן דמי המזונות בהם נושא החייב כיום, הנם גבוהים למדי ויש בהמשך התשלום של דמי המזונות כדי לסכל ולפגוע בתועלת בהמשך ההליכים. יש לבצע אפוא איזון בין צרכי הקטינים לבין הנושים, בשים לב ליכולתו של החייב.