פש"ר 1028-04 אדווין נ' אברהמי ואח'

לפניי בקשת אשת החייב, נתנאלה אברהמי, להורות לצדדים לכבד את ההסכמות וההבנות אליהן הגיעו, לפיהן המבקשת זכאית לקבל מידי הנאמן מחצית מיתרת הכספים שנותרו בקופת הכינוס לאחר חלוקת הכספים לכלל הנושים המוצהרים.

ביום 25.3.12 התקבלה על ידי כב' השופט מוסק בקשה למתן הוראות שהגישו הנושה רודי מימון (להלן: "הנושה") והנאמן, בה התבקש בית המשפט לאפשר לנושה להגיש ולנהל תביעה כספית כנגד החייב. במסגרת הבקשה הגיעו הצדדים להסכמה לפיה: "מובהר, כי ככל שלטובת המבקש (הנושה, ע.כ.) תעמוד זכות כספית כנגד החייב, אזי זכות זו לא תבוא על חשבון הנושים הקיימים בתיק הפש"ר הנוכחי, ואולם המבקש יהיה זכאי להיפרע מתוך העודפים שייוותרו בתיק הפש"ר, לאחר פירעון החובות בגין תביעות החוב הקיימות בידי הנאמן ובלבד שאלו יאושרו על ידי הנאמן... והנאמן מתחייב להודיע למבקש על כל כוונה לאשר הפטר לחייב ו/או על קיומם של עודפים בתיק הפש"ר לאחר חלוקה לנושים קיימים בתיק הפש"ר ולאפשר למבקש להיפרע מעודפים כאמור או לצרפו כמשיב בבקשה להפטר כאמור".

ביום 18.10.15 אושר הסדר הנושים שהציע החייב. לצורך ההסדר נמכרו נכסי מקרקעין בבעלות החייב והמבקשת. לאור טענת המבקשת לזכויות במחצית מהתקבולים, הושג כחלק מההסדר, הסכם פשרה עם המבקשת. לפי ההסדר, אשר פורט בהודעת הנאמן מיום 24.8.15, לסילוק כל טענותיה תקבל המבקשת מתוך קופת הכינוס סך של 1,100,000 ₪, לנושים יוקצה סך נוסף של 1,400,000 ₪ ולטובת הוצאות הכינוס ושכ"ט סך של 296,000 ₪. עוד נקבע, ועל כך הדגש בענייננו, כי "יתרה נוספת מעל לסכום זה וכן המחסן ברח' שלמה צמח 8 בירושלים, יוקנו לחייב ולנתנאלה בכפוף להצהרת החייב ונתנאלה כי אין נכסים נוספים שלא גולו לנאמן מעבר לנכסים המפורטים בהסדר". באשר למחסן הוסכם בהמשך כי הזכויות בו לא יוקנו למבקשת אלא יועברו במלואן לחייב (עמוד 16 לפרוטוקול הדיון מיום 18.10.15).

במועד בו הוגשה הודעת הנאמן בנוגע להסדר היה מצוי בקופת הכינוס סך של כ-2,419,000 ₪ שלא היה בו די לצורך החלוקה הנזכרת, אולם הנאמן העריך כי ישנם סכומים נוספים העתידים להיכנס לקופת הכינוס וציין כי "קיימת סבירות טובה כי אף תוותר יתרה בסך של כ- 50,000 ₪ בצירוף המחסן ברח' שלמה צמח. יתרה זו, ככל שתוותר, תוקנה כאמור לחייב ולנתנאלה".

ביום 28.2.16 הוגשה בקשת הנושה, בהסכמת הנאמן, להורות על מימוש החלטת בית המשפט מיום 25.3.12 ולהעביר אליו את יתרת הכספים, הזכויות והנכסים שהצטברה בקופת הכינוס. מהבקשה עולה כי ביום 11.1.15 ניתן פסק הדין בתביעה שהגיש הנושה ובמסגרתו נקבע כי על החייב לשלם לנושה סכומים שונים המגיעים במועד הגשת הבקשה לסך של 664,741 ₪.

בהעדר תגובה מטעם החייב, ולאחר שאף הכנ"ר הביע את הסכמתו לבקשת הנושה, הוריתי ביום 16.3.16 על העברת יתרת הנכסים, הזכויות והכספים שייוותרו בקופת הכינוס לאחר פירעון החובות לנושים על פי ההסדר לידי הנושה, על רישום עיקול זמני על יתרת נכסי החייב לטובת הנושה ועל עיקול זכויות החייב במחסן ברחוב צמח 8 בירושלים.

בקשת המבקשת הוגשה ביום 3.4.16. לטענת המבקשת, בהתאם להסדר איתה, היא זכאית לקבל, בנוסף לסך של 1,100,000 ₪, מחצית מיתרת הכספים שנותרו בקופת הכינוס.

בהחלטה מיום 1.5.16 קבעתי כי הנושה יצורף כמשיב לבקשה.

לטענת הנושה, הבקשה הוגשה בחוסר תום לב בניסיון של המבקשת לשים ידה על כספים שכבר נקבע בהחלטה מיום 16.3.16 כי הנושה יהיה זכאי לקבלם במלואם.

עוד לטענת הנושה, התביעה שהוגשה על ידו כנגד החייב הוגשה בגין הלוואה בסך 378,000 ₪ שהעביר הנושה לחייב בשנת 2010 ושאמורה הייתה לשמש כביכול לשם הצלת החייב ומשפחתו ערב פינויים מדירתם בשל חובות כספיים של החייב ובפרט חוב משכנתא ביחס לדירה. סכום העודפים בקופת הכינוס נותר לאחר תשלום סך של 1.1 מיליון ₪ למבקשת, שמקורם במכירת דירת החייב. מכאן כי הנושה העביר את הסך הנ"ל להפחתת חובות אשר רבצו על הדירה, ובדיעבד מתברר כי המבקשת נהנתה באופן ישיר מסכום ההלוואה שנתן הנושה באופן שאילולא מתן ההלוואה צפויה הייתה לקבל סך נמוך משמעותית מן הסך של 1.1 מיליון ₪.