פרשנות תניית ה-as is בחוזה לרכישת מפעל לשם פירוק ופינוי - פסקדין

בבקשה למתן הוראות

זוהי בקשה למתן הוראות שהגישו שריף חברה למסחר והשקעות בע"מ, ומנהלה, מר נביל שריף (שניהם ביחד להלן: " המבקשים"), אשר רכשו מאת המנהלים המיוחדים של חברת תעשיות אלקטרוכימיות (1952) בע"מ (בפירוק) (להלן: " החברה") את מפעל החברה לשם פירוקו ופינויו. במסגרת הבקשה עותרים המבקשים להורות למשיבים ליתן להם ארכה לשם השלמת עבודות הפירוק, להורות למשיבים לבצע את חלקם בהסכם המכר ובעיקר את כל הפעולות הנדרשות לשם פינוי החומרים המסוכנים ממיכלי המתכת הנמצאים בחלקי המפעל השונים, ובמיוחד את החומר מסוג טארס, וכן לבצע עבודות נוספות אשר בלעדיהן, כך נטען, אין בידי המבקשים להשלים את עבודות פירוק המפעל תוך התקופה שנקבעה בהסכם המכר.

לאחר שהניסיון להבראתה של החברה כשל, ניתן ביום 7/9/04 צו לפירוקה. כונס הנכסים הרשמי מונה למפרק החברה, והמשיבים מונו למנהליה המיוחדים.  בהחלטה מיום 23/1/07 אושרה מכירת מתקני הייצור והציוד המצויים במפעל החברה למבקשים, שעיסוקם פירוק, ייצוא ומכירת מתכות שונות וברזל, והוסכם על פינוי החומרים המסוכנים במחיר ובתנאים המפורטים בהצעת המציע (נספח ד' לבקשה) ובתוספת להצעת המציע מיום 27/12/06 (נספח ו' לבקשה) ובכפוף לשינוי הצעתם בהתאם להחלטה האמורה. ביום 28/3/07 הועברה החזקה במפעל לידי המבקשים הרוכשים. בהתאם להסכם, התחייבו המבקשים לפנות את המפעל על חשבונם ובאחריותם, למעט פריטים מסוימים שהוחרגו ממנו במפורש, תוך 18 חודשים ממועד תחילת עבודות הפינוי, אשר הוסכם באופן רשמי כ- 31/3/07.

מאז רכישת המפעל נתגלעו מחלוקות רבות בין המבקשים למנהלים המיוחדים לגבי נושאים שונים.

עיקר המחלוקת בין הצדדים בשאלה מי אחראי לפנות את עודפי החומרים המסוכנים: טארס, EDC, ו- VCM, אשר לטענת המבקשים חורגים באופן ניכר מן הכמויות עליהן דווח במסגרת המשא ומתן לקראת ההתקשרות בין הצדדים.

אף שהעסקה בוצעה במתכונת של "AS IS WHERE IS", טוענים המבקשים שהממכר כפי שנמסר לידיהם שונה מהותית מן הממכר אותו בדקו טרם השלמת עסקת המכר, ואף שלא עלה בידם לבדוק הלכה למעשה את תכולת מיכלי החומרים המסוכנים. נטען שבעת עריכת המכרז למכירת המפעל הייתה למנהלים המיוחדים נגישות למידע מלא ומבוסס אשר לחומרים המצויים במיכלים השונים, ועל כן חובתם הייתה לדווח נאמנה ולפרט סוגי החומרים במיכלים השונים, וכמותם. מן הבקשה עולה, שתוך כדי התנהלות עבודות הפירוק והפינוי התברר למבקשים, שכמויות החומרים המצויות בפועל במפעל אינן עולות בקנה אחד עם ההצהרות על בסיסן התבצעה הרכישה, ועם טבלאות הנתונים שהוצגו בפניהם. לטענתם, הצעת המכרז שהוצגה בפניהם הייתה שגויה, והתבססה על מצג שווא, והיא מעידה על חוסר תום לב, אשר אינו יכול לקבל הכשר על ידי תנית ה- AS IS.

המבקשים טוענים שהחומר המסוכן מסוג טארס הוחרג מפורשות מן הממכר ועל כן על המנהלים המיוחדים החובה לפנותו. לטענתם, אף שדווח להם שכל החומר מסוג טארס מרוכז בשני מיכלים, הרי נודע להם בדיעבד, כי בטרם רכישת המפעל, זלגו כמויות משמעותיות של טארס למיכלים נוספים הנמצאים בחוות המיכלים. האחריות לפינוין על כתפי המנהלים המיוחדים.

אשר למיכלים עצמם, נטען כי שני המיכלים העיקריים של הטארס הוחרגו מן הממכר, וזאת בניגוד ליתר המיכלים בהם מרוכזות כעת "שאריות". אשר לאלו, על המנהלים המיוחדים לנקותם מהחומר ולהעבירם לידי המבקשים. לטענת המבקשים, כל הכמויות של החומר המסוכן טארס, הן אלו המצויות בשני המיכלים העיקריים והן אלו המצויות במיכלים נוספים, הוחרגו מן הממכר ונותרו בבעלות המנהלים המיוחדים.

בבקשה נטען שאי פינוי העודפים, אשר באחריות המנהלים המיוחדים, מונע מן המבקשים השלמת פירוקם ופינויים של מאות מטרים של צנרת וכבלי מתכת הנמצאים מסביב למפעל וכן מתחת לפני הקרקע, וחיוניים למען מערכת כיבוי האש אשר חייבת לעמוד על תילה כל עוד קיימים חומרים מסוכנים במפעל. בהתאם מבקשים להורות למנהלים המיוחדים לפרק ולפנות עודפי הטארס ויתר החומרים כאמור, ולחילופין לשלם למבקשים תמורת ביצוע העבודות הנ"ל. עוד הם מבקשים להורות למנהלים המיוחדים להימנע ממימוש הערבויות המצויות בידם עד לבירורה הסופי של בקשה זו.

יש לציין שהמבקשים מפנים לטיוטת הסכם המגבש פשרה בין הצדדים, ומבקשים להסתמך על הסכמותיו, ובמיוחד על החרגתו המפורשת של חומר הטארס מן הממכר (ובנפרד ממיכליו). המדובר במסמך שלא הוגש לאישור בית המשפט והכנ"ר. המסמך אינו חתום, ובראש המסמך נכתב " טיוטא לצרכי מו"מ בלבד. לא תוצג כראיה בכל הליך משפטי שהוא". המנהלים המיוחדים מלינים על חשיפת הטיוטה, שלא הבשילה לכדי פשרה, וטעם רב בטענתם. משכך, לא יינתן לטיוטת הסכם הפשרה כל משקל במסגרת החלטה זו.

המנהלים המיוחדים, מנגד, מבקשים לדחות את הבקשה ולהורות למבקשים לפנות, על חשבונם, את כל יתרת החומרים המסוכנים משטח המפעל, לרבות EDC, VCM ו- שאריות טארס, ולמעט שני מיכלי טארס ספציפיים, על תכולתם, אשר הוחרגו מן הממכר. כן הם מבקשים לקבוע כי תקופת הפינוי המוסכמת חלפה זה מכבר, וכי על המבקשים להשלים את עבודות הפירוק והפינוי במלואן עד ליום 31/3/09, וזאת כנגד תשלום דמי שימוש ראויים (לפי קביעת שמאי) בגין המשך החזקת הקרקע מעבר למוסכם לצורך  השלמת העבודות. זאת ועוד, מבוקש לקבוע שבכל התקופה עד ליציאת המבקשים משטח המפעל ימשיכו המבקשים לשאת באחריות לממכר ובכל העלויות הכרוכות בממכר לרבות ביטוח, שמירה, מים, חשמל וכיו"ב עד להשלמת הפירוק והפינוי באופן מלא.

לטענת המנהלים המיוחדים, ועל רקע פיצוץ שהתרחש במפעל באוקטובר 2003, חומרים מסוכנים מפוזרים ללא בקרה בצינורות ובמתקני הייצור והאיחסון השונים, וזאת גם לאחר שהמשרד לאיכות הסביבה סיים פינויים החלקי. בנסיבות אלו, נטען, לא ניתן היה לאמוד בוודאות את כמות החומרים שנותרו ואת מקום הימצאם. במצב דברים זה המנהלים המיוחדים סברו שאין ביכולתם לפעול לפינוי מקצועי ונכון של המתקנים ולכן פעלו למכירת המפעל כמקשה אחת,  AS IS WHERE IS, כך שהאחריות המלאה לבדיקת הממכר תוטל על הרוכש, אשר יעשה את הערכות המצב שלו באופן עצמאי ומלא, ויהיה אחראי באחריות מלאה ובלעדית לכל מכלול הפינוי. עקרונות אלו, נטען, קבלו ביטוי מפורש ומודגש במסגרת ההזמנה להציע הצעות, ובהמשך במסמכי ההצעה לרכישת המפעל.

לטענת המנהלים המיוחדים, מסיבה זו, לא פורטו בחוברת ההזמנה להציע הצעות לרכישת הממכר החומרים המסוכנים הנמצאים במפעל, מצבם ומיקומם, והובהר שהיעדר הוודאות בעניין נתונים אלו ואמינותם הוא הסיבה למכירת המפעל כמקשה אחת. האחריות המוטלת על הרוכש להתמודדות מקצועית עם בעיית החומרים המסוכנים, היקפם ואופן פינויים שוקללה במחיר העסקה.

המנהלים המיוחדים טוענים שטבלאות הנתונים אליהן מפנים המבקשים לא היו חלק ממסמכי המכרז ולא הוכנו לקראתו, אלא מדובר בדוחות פנימיים ומוקדמים, שנערכו בפיקוח המשרד לאיכות הסביבה ולצרכי ביטוח. אף שלא הוצגו כדוחות מחייבים, הרי שיקפו את המידע העדכני ביותר והמקצועי ביותר שעמד לרשותם.

אשר לחומר המסוכן מסוג טארס, נטען שהמונח "מיכלי טארס" בו השתמשו הצדדים בתוספת השנייה להסכם מתייחס לשני מיכלים ספציפיים בלבד, ויתר חומר הטארס שאינו במיכלים אלה לא הוחרג מהעסקה והאחריות לפינויו מוטלת על המבקשים.

לטענתם המינוח השתרש במהלך משא ומתן שנוהל ולאורך כל הדיונים והמגעים היה נהיר לצדדים שמדובר בשני המיכלים בלבד. עוד נטען שככל שיקבע שחומר הטארס כולו הוחרג מן הממכר, הרי שיש לקבוע שכך גם כל המיכלים בהם נמצא.

אשר למועד פירוקם של מיכלי הטארס שהוחרגו מן הממכר, נטען שקביעתו היא פרורגטיבה מוחלטת של המנהלים המיוחדים, ובלאו הכי מערכת כיבוי האש נדרשת כרגע למבקשים ככל שלא השלימו פינוי החומרים שבאחריותם.

 עוד מלינים המנהלים המיוחדים על שלא צורף תצהיר לביסוס הטענות העובדתיות בבקשה, אולם להודעה מיום 11/2/09 צורף תצהירו של נביל שריף, לתמוך בבקשה. משכך מתייתרת הטענה.

דיון

את ההתקשרות בין הצדדים יש לבחון על רקע אופיו המיוחד של הממכר נשוא ההתקשרות. מפעל החברה עסק ביצור PVC וכימיקלים תעשייתיים נוספים. המפעל כלל חוות שלמות של מתקני פלדה מורכבים, שהשתרעו על פני דונמים רבים והורכבו ממיכלים, מתקנים וצינורות באורך של עשרות אלפי מטרים. במסגרת הייצור השתמשו במפעל בחומרים מסוכנים רבים, הידועים כרעילים, דליקים ונפיצים. מספר אירועי חומרים מסוכנים שהתרחשו במפעל בין 7/03 ל- 10/03, ובמיוחד השריפה שארעה ב- 13/10/03, בעקבות פיצוץ שהתרחש במתקן המונומר (המפריד בין החומרים VCM, EDC, ו- HCL) הובילו לסגירת המפעל.