פרשנות שטר לפי לשונו ולפי אומדנות; לשון רבים האם לשון יחיד בכללה - פסקדין

לפנינו ערעור על החלטת בית הדין האזורי בירושלים מיום ט"ז בסיוון תשע"ח (30.5.2018) שלפיה האישה אינה זכאית לזכויות המופיעות בהסכם הממון בסעיף 13 אבל היא זכאית לנאמר בו בסעיף 12א.

העובדות

לצדדים הייתה היכרות כמה שנים לפני נישואיהם. ערב נישואיהם חתמו הם על הסכם ממון שאושר כדין על ידי נוטריון ביום ט"ו באלול תשע"ה (30.8.2015), להלן: "ההסכם" (ההסכם צורף לתיק 1068153/1 בתוך כתב ההגנה מיום י"ז באדר ב' תשע"ו – 27.3.16).

יומיים אחר כך ביום י"ז באלול (1.9.2015) נישאו הצדדים בטקס בבית הכנסת, ובכ"ד בטבת תשע"ו (5.1.2016) נערכה מסיבת החתונה.

כשלושה שבועות אחר כך ביום שבת, כ' בשבט תשע"ו (30.1.2016), אירע המאורע אשר יצר את הפירוד בין בני הזוג. ובה' באדר א' תשע"ו (14.2.2016) הגישה [פלונית] את תביעת הגירושין.

נעתיק את חלק ההסכם הנוגע לענייננו: 

7. מוצהר ומוסכם על הצדדים כי לכל צד תהיה שליטה מלאה על רכושו הנפרד, לרבות בעלות, חזקה, הנאה, שימוש, חלוקה, הורשה, הענקה, העברה, בכל זמן ובכל מקום, בלא שלצד האחר תהיה זכות כל שהיא למנוע את הדבר בכל טענה ו/או תביעה או פעולה משפטית אחרת [...]

12.א. מוצהר ומוסכם על הצדדים כי עם תחילת כל הליך של פקיעת הנישואין בין הצדדים, לא תהיה לאף צד הזכות לתבוע ממשנהו דמי מזונות ו/או החזר הוצאות ו/או תמיכה כלכלית מכל סוג שהם, בין באופן זמני ובין באופן קבוע, והצדדים מבקשים מראש מכל ערכאה שיפוטית שבפניה יובא העניין ו/או עתירה בנדון, שלא להיעתר לכל בקשה כזו.

במקרה שכזה [פלונית] תקבל מ[פלוני] סכום של מאה ושמונים אלף ש"ח כפיצוי מוסכם ומוערך מראש כ'דמי הסתגלות ומחיה' לאחר פקיעת הנישואין. סכום זה כולל גם את סכום הכתובה ותוספת לכתובה במידה ו[פלונית] תהיה זכאית לקבל סכומים אלה.

ב. הצדדים מצהירים שסעיף זה בא על מנת להבטיח חיי נישואין מאושרים, וכדי למנוע שאף צד לא ישיג טובות הנאה או יתרונות כלכליים מהצד האחר, כתוצאה ממשבר בחיי נישואיהם, אך שום דבר מהאמור כאן, לא בא לשנות ו/או לבטל את חובות הצדדים לתמוך כלכלית איש ברעהו כל עוד הנישואין קיימים בפועל.

13. בכפוף לאמור בסעיף 12 לעיל, במידה ובמועד פקיעת הנישואין יהיו לבני הזוג ילדים משותפים שיהיו במשמורתה וחזקתה הבלבדית של [פלונית], מתחייב [פלוני] לדאוג ל[פלונית] ולילדים לקורת גג בכך שיאפשר להם להמשיך ולהתגורר בדירת המגורים שבה הם גרו ערב הגירושין, לתקופה של שלוש שנים, ו[פלונית] תקבל לבעלותה את המחצית של דירת מגורים הרשומה על שם [פלוני] ברח' [...] ירושלים, ו[פלונית] תישא במחצית של כל התשלומים והחובות שיהיו באותו עת על הדירה לרבות תשלומי משכנתא.

טענות המערערת

1.המערערת חייתה עם המשיב כשבע שנים לפני הנישואין ולכן הדירה נקנתה מכספים משותפים.

2.סעיף 13 מזכה אותה בשהייה עם הבת המשותפת בדירת המגורים ועוד מחצית מדירה נוספת כיוון שהתקיים התנאי ונולדה ילדה משותפת מנישואין אלו.

3.מבוקש תשלום הכתובה בנוסף לדמי ההסתגלות משום שהסעיף בהסכם נוגד את תקנת הציבור. 

טענות המשיב

1.הוכחשה הטענה של כספים משותפים, גם בהסכם הממון עוגן הדבר בהפרדה רכושית מוחלטת, ומה גם שאלו טענות חדשות שאי אפשר להן להישמע בערעור.

2.סעיף 13 בהסכם אינו מחייב משום שהוא נועד רק למקרה של בניית בית נאמן בישראל ואילו חיי הנישואין הקצרים אינם מהווים קיום של תנאי זה.