פרשנות צוואה וביצוע

כב' השופטת א' אלון:

א. ההליך

1. ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בחיפה (סגנית הנשיא (כתוארה דאז), כב' השופטת שושנה ברגר), מיום 25.7.16, בת"ע 12124-07-09 (להלן: "בית משפט קמא"), במסגרתה אומץ תשריט מדידה וחלוקת שטחים שצירף מומחה בית המשפט לחוות דעתו, ובהתאם לה התבקש מנהל העיזבון לפעול לחלוקת המקרקעין בין הזוכים, והכל חלף תכנית חלוקה שחתמה המנוחה וצורפה לצוואה כחלק בלתי נפרד הימנה. (להלן: "ההחלטה").

ב. רקע

2. ביום 02... ערכה המורישה XXX ז"ל צוואה בעדים והלכה לעולמה ביום 08... (להלן: "המנוחה"). בצוואתה הורישה המנוחה את עיזבונה לבתה, משיבה מס' 3, ולשלושת נכדיה, הם המערערת והמשיבים 1 ו-2. ביום 09..., בהסכמת כל היורשים, ניתן לצוואה תוקף של צו קיום ומונה מנהל עיזבון, הוא XXX, משיב מס' 4 (להלן: "מנהל העיזבון").

               המחלוקת בין הנכדים נסובה באשר לחלוקת המקרקעין, הידועים  כחלקה XXX בגוש XXX במתחם מסחרי באזור התעשייה XXX, המכונים "XXX" (להלן: "המקרקעין"), אותם ציוותה המנוחה לשלושת נכדיה בחלוקה על פי תכנית שערך מר XXX, מודד מוסמך, ואשר צורפה לצוואה כחלק בלתי נפרד הימנה (להלן: "תכנית הצוואה"). בפועל, מחזיק כל אחד מהנכדים במבנה ובשטח הצמוד לו, בהתאם לתכנית הצוואה.

3. ביום 14.3.13 הודיע מנהל העיזבון, כי רשם את זכויות המנוחה במקרקעין וכי נותר רק לרשום בית משותף בהתאם לחלקם של הנכדים במקרקעין, כמפורט בתכנית הצוואה. לצורך כך, ביקש מנהל העיזבון למנות את המודד מר XXX, שערך את תכנית הצוואה, על מנת שיערוך חלוקת המקרקעין ויכין תשריט בית משותף. למינויו לא ניתנה הסכמה. כמו כן לא גובשה הסכמה בין הנכדים באשר לזהות מודד מוסכם אחר ואף לא ניתנה הסכמה לחלוקה ולתשריט בית משותף שהציע מנהל העיזבון. משכך, הגישו מנהל העיזבון ובא כח המערערת בקשה משותפת למינוי מודד מטעם בית משפט אשר יכין ויגיש תכנית מדידה של המתחם והנכסים במתחם על פי התכנית שצורפה לצוואה.

4. בית משפט מינה את משרד רונן שטרנברג הנדסה כמומחה מטעמו (להלן "המומחה").

ביום 22.12.14, הגיש המומחה את חוות דעתו לאחר שביקר במקרקעין, עיין בצוואה, בשתי תכניות המדידה  שערך המודד, מר XXX, ולאחר שנעזר במודד מר כאמל זועבי, שמדד את המקרקעין.

המומחה מצא, כי שטח המקרקעין על פי תכנית הצוואה היה 4,980 מ"ר בעוד שבפועל השטח הוא 5,136 מ"ר. נוכח זאת, ובשל כוונת המנוחה, כך להערכת המומחה, כי כל נכד יקבל שליש מהמקרקעין, הסיק המומחה, כי לא ניתן להשאיר את קו הגבול החוצץ בין שטחה של המערערת לבין שטחם של משיבים 2 ו-3, שכן משמעות הדבר, כי שטחה של המערערת יגדל על חשבון שאר הנכדים.

בסיפא לחוות דעתו, ולאור הנימוקים שהביא בחוות דעתו, הגיע המומחה למסקנה כי יש להסיט את  הקו הגובל בין שטחה של המערערת לבין שטחם של משיבים 2 ו-3 ממרחק של 3.5 מ"ר כפי ששורטט בתכנית הצוואה, למרחק של 2.9 מ"ר, ובקצה המגרש למרחק של 2.4 מ' (מהעמודים), וזאת גם על מנת לאפשר גישה נוחה למבנה אשר בבעלותו של משיב מס' 2 (להלן: "חוות דעת המומחה").