פרשנות כתב 'קבלה וסילוק' בקשר להסכם לניהול עסקים במדינת קונגו-זאיר - פסקדין

השופט ס' ג'ובראן:

           האם כתב ה"קבלה וסילוק" שנחתם בין הצדדים מהווה סילוק סופי ומוחלט של כל התחייבויות הצדדים במערכת היחסים העסקית שנוצרה ביניהם? זו השאלה העיקרית, הדורשת הכרעה בערעור שבפנינו. 

העובדות הצריכות לעניין

1.        המערער, מר יוסף כמיסה (להלן: המערער), אזרח ישראל, אשר שירת מספר שנים בצה"ל ובמשטרה ביחידות מובחרות, הגיש, ביום 15.2.2004, לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב תביעה (ת.א. 1276/04) כנגד מר דן גרטלר (להלן: המשיב), שהינו איש עסקים שעיקר עיסוקו ביבוא ויצוא יהלומים וכנגד משרד הביטחון, האחראי על-פי החוק על מתן היתרים ליצוא ביטחוני ממדינת ישראל לעולם וכנגד מר יוסי בן חנן, העומד בראש האגף לסיוע בטחוני של משרד הביטחון, וזאת על רקע הסכם שנכרת בין המערער לבין המשיב בקשר לניהול עסקים משותף במדינת קונגו-זאיר.

2.        מדובר בתביעה חוזית, אשר במסגרתה התבקש בית-המשפט המחוזי לאכוף על המשיב הסכם שנכרת, לכאורה, בין הצדדים ולחייב אותו למסור למערער חשבונות ולשלם לו כספים בסכום העולה על 2.5 מיליון ש"ח. במסגרת כתב התביעה טוען המערער, כי בין הצדדים נכרת, ביום 30.7.2000 הסכם אחד, אשר כלל התייחסות לשני נושאים שונים: האחד, בלעדיות באבטחת עסקי היהלומים של המשיב בקונגו. והשני, בלעדיות בכל הנוגע להקמת צבא קונגו בתמורה ל- 80% מהתשלומים שישולמו על-ידי ממשלת קונגו. כן נטען בכתב התביעה, כי זמן קצר לאחר-מכן, בחודש אוקטובר 2000, זימן המשיב את המערער לפגישה, במטרה לסיים את ההתקשרות ביניהם. בעקבות כך, חתמו הצדדים, ביום 11.10.2000, על מסמך, שכותרתו "קבלה וסילוק" ולפיו המשיב ישלם למערער סכום של 1,400,000 ש"ח והמערער מצהיר, כי הוא מסתלק מכל טענה, דרישה או תביעה מכל מין וסוג שהוא כנגד המשיב (להלן: כתב הויתור).

           כמו-כן טוען המערער בכתב התביעה, כי בתמורה לסילוק דרישות המערער מהמשיב, הציע המשיב למערער, כי נושא בלעדיות הקמת הצבא יעברו אליו בשלמות ובנוסף יקבל המערער פיצוי כספי מוקטן עבור עבודתו בנושא אבטחת כריית היהלומים, שממנו הופחת על-ידי הצדדים השווי המוערך של חלקו של המשיב בתמלוגים מהזיכיון הביטחוני. בכתב התביעה טוען עוד המערער, כי כתב הויתור לא נועד לבטל את התחייבויות המשיב בכל הקשור לזיכיון הביטחוני ולזכותו של המערער לפעול להקמה ואימון של צבא קונגו, אלא נועד רק לנתק את היחסים בין הצדדים בכל הקשור לאבטחת ענף היהלומים ופעילות החברה של המשיב בקונגו. 

3.        מייד עם הגשת התביעה על-ידי המערער, הגיש המשיב, ביום 19.2.2004, לבית-המשפט המחוזי בקשה לדחייה על הסף של התביעה בהתבסס על תקנה 101(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לפיה בית-המשפט או רשם שהוא שופט רשאי בכל עת לדחות תובענה כנגד נתבעים כנגד נתבעים מהנימוק השלישי שלשונו "כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע", כשעילת הדחייה על הסף במקרה זה היא כתב הויתור עליו חתם המערער.

4.        בין הצדדים אין חולק, כי הסכום הנזכר בכתב הויתור שולם למערער וכי המשיב אומנם קשור בדרך האמורה לחברת די. ג'י. איי.

5.        בית-המשפט המחוזי (כבוד הרשם ד"ר ע' אזר ז"ל) קיבל, ביום 4.7.04, את הבקשה לדחייה על הסף של התביעה בקובעו, כי במקרה הנוכחי, בכתב הויתור כתוב הביטוי: "סילוק סופי ומוחלט" ואין בכוחו של בית-המשפט לקבוע, כי הסילוק לא יהיה סופי ולא יהיה מוחלט.  

           מכאן הערעור שבפנינו.

טענות הצדדים

6.        עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת להיקף תחולתו של כתב הויתור. לטענת באי-כוח המערער, כל ההסכמות בין המשיב למערער באשר ל"הסכם הצבאי" סוכמו בעל-פה ולא הועלו על הכתב במפורש, זאת לעומת סיום הסכם אבטחת מונופול היהלומים, אשר הסכמותיו הועלו על הכתב על-ידי עורך דינו של המשיב, עורך-הדין יואב מני. לעומת זאת, טוענים באי-כוח המשיב, כי כתב הויתור מתייחס לכלל הסכמותיהם של הצדדים ומהווה סילוק סופי וגמור של כל התחייבויות הצדדים.

           בהודעת הערעור טוען המערער, כי בין הצדדים נכרתו שני הסכמים שונים, במועדים שונים, עם חברות שונות, העוסקים בנושאים שונים: האחד, אימון הצבא; והשני, אבטחת מונופול היהלומים של המשיב. לדברי המערער, הסכם אבטחת מונופול היהלומים של המשיב נחתם עם המשיב בכובעו כמנהל בחברה א' ועניינו אבטחת מונופול היהלומים ובסיומו נחתם כתב הסילוק - בין המערער לבין חברה א'. ההסכם הצבאי נחתם, לטענתו, עם המשיב בכובעו כמנהל חברה ב' ועניינו אימון צבא קונגו. 

           לטענת באי-כוח המערער, טעה בית-המשפט המחוזי כאשר נעתר לבקשה ונתן למשיב סעד קיצוני של דחיית התביעה על הסף מבלי ליתן למערער את יומו בבית-המשפט, שכן מדובר בסעד שניתן רק במקרים נדירים ובזהירות המתחייבת.         

           כמו-כן, טוענים באי-כוח המערער, כי בית-המשפט המחוזי טעה בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו המשפטיות, כאשר צמצם את עילת התביעה לשאלה של פרשנות כתב הויתור ובהתעלמו מהמסכת העובדתית המלאה שהוצגה בפניו ואשר מקימה את עילת התביעה כנגד המשיב. לטענתם, בית-המשפט המחוזי התעלם ממעשי ומחדלי המשיב כנגד המערער, שאירעו לאחר כתב הויתור - כגון: הפרה יסודית של ההסכם הצבאי, חוסר תום לב במשא ומתן, מצג שווא, חוסר תום לב בביצוע ההסכם הצבאי, טעות, הטעיה, עושק, תרמית, שקר מפגיע, גרם הפרת חוזה, עשיית עושר ולא במשפט והפרת התחייבויות המשיב לפי כתב הויתור - והגביל, בטעות, את המחלוקת העובדתית הרחבה שבין הצדדים לשאלה פרשנית צרה במנותק מנסיבות העניין.

           לטענת באי-כוח המערער, עילות התביעה ובכלל זה טעות, הטעיה, מצגי שווא ומעשי התרמית של המשיב כנגד המערער והפרת המשיב את ההסכם הצבאי והבלעדיות, התגבשו לאחר חתימת כתב הויתור ולכן המערער לא יכול היה לוותר עליה. לטענתם, טעה בית-המשפט המחוזי כאשר החיל את כתב הסילוק על ההסכם הצבאי מבלי לערוך כל בירור מקדמי באשר למסגרת הנורמטיבית החלה על ההסכם הצבאי.

           עוד טוענים באי-כוח המערער, כי לשונו הדווקנית של כתב הויתור מלמדת על כך, שהוא עוסק כולו באבטחת מונופול היהלומים של המשיב בקונגו ולא בהסכם הצבאי שנחתם בין הצדדים, לטענתם, בעל-פה ואשר הצדדים התכוונו במפורש שלא להביאו לידי סיום במסגרת כתב הויתור. משמע, לטענתם, במסגרת כתב הויתור התכוון המערער לוותר אך ורק על תביעות הנוגעות לשירותים המסוימים המפורטים בצורה מפורשת בכתב הויתור, דהיינו רק על נושא אבטחת היהלומים - בשונה מנושא הקמת הצבא העומד במרכז התביעה.

           כן מוסיפים וטוענים באי-כוח המערער, כי טעה בית-המשפט המחוזי בהתעלמו מסכום הפיצוי שצריך היה להיות משולם למערער במקרה של הפסקת הסכם הבטחת היהלומים, המגיע לכדי 4,000,000 דולר ומטענת המערער, לפיה סכום הפיצוי לא שולם במלואו נוכח העברת הבלעדיות באימון הצבא לידי המערער בלבד, עובדה המעידה על קיומו של הסכם נוסף שלא הועלה על הכתב.

           באי-כוח המערער טוענים עוד, כי טעה בית-המשפט המחוזי כשקבע, כי לשון כתב הויתור מלמדת באופן דווקני, כי כתב הויתור חל על ההסכם הצבאי ולכן מנוע הפרשן מללמוד על אומד דעת הצדדים מנסיבות חיצוניות לכתב הויתור. לטענתם, ההסכם הצבאי הוא ההסכם העיקרי שבין הצדדים ואילו הסכם אבטחת היהלומים הוא הסכם משני וכוונת הצדדים לא הייתה להחיל את כתב הויתור על כל ההסכמים שביניהם מעתה ועד עולם, אלא אך לעגן את ההסכמות שביניהם שהושגו אך ורק באשר להפרת הסכם אבטחת היהלומים.