פרשנות חוק מס בולים על מסמכים

א)         הסוגיה שבמחלוקת והרצאת עמדות בעלי הדין

1.       על מדוכת הדיון בתובענה זו ניצבת שאלה בדבר פרשנותו של חוק מס בולים על מסמכים תשכ"א-1961 (להלן: " החוק"), וליתר דיוק הכרעה בשאלות כדלקמן:

1.1     האם סכום מס הבולים החל על ההסכמים שנכרתו בין התובעת מזה ובין מדינת ישראל באמצעות חברת "עמידר" (להלן: "עמידר") יגזר מן הסכום המצרפי של דמי השכירות שנקבעו בהסכמים (כדעתה של הנתבעת) או דילמה בגין הערך האמיתי של התמורה האמורה להשתלם עפ"י ההסכמים (כדעת התובעת).

1.2     האם יש לקחת בחשבון לענין שומת מס הבולים גם את רכיב המע"מ המשולמים על דמי השכירות (כגרסת הנתבעת) או לנטרלו לצורך חישוב מס הבולים (כעמדת התובעת).

2.    העובדות הצריכות להכרעה פשוטות המה ואביאן בקצרה כדלקמן:

2.1       התובעת, חברה יזומה קבלנית שהינה בעלים של מבני מגורים התקשרה בין השנים 2003-2001 במערכת הסכמים (להלן: "ההסכמים") עם עמידר לפיהם התחייבה התובעת כלפי עמידר ליתן שירותי דיור לכל אדם שיופנה באמצעות עמידר, וזאת תוך העמדתם לרשות עמידר של 128 יחידות דיור לתקופה של 120 חודש בדמי שכירות חודשיים בסך של 2,388 ש"ח (בתוספת מע"מ) לכל יחידת דיור, שישולמו לתובעת בתשלומים רבעוניים.

2.2       אין חולק, כי התובעת נדרשה לשלם ושילמה למנהל מס בולים (להלן: "המנהל") בסכום המתייחס למלוא דמי השכירות עפ"י ההסכמים לאורך 10 שנים כאילו שולמו במועד חתימת ההסכמים לרבות תשומת המע"מ הגלומה בהם.

2.3       בכתב התביעה שהגישה התובעת נטען, כי היה על הנתבעת להוון את סכום דמי השכירות ומהם לגזור את סכום מס הבולים, כמו כן נטען, כי אין לכלול את תשומת המע"מ בחישוב מס הבולים.

2.4       בנתון לכך טענה התובעת, כי פרשנותה המעוותת של הנתבעת הביאה לידי כך, כי התובעת נדרשה לשלם ושילמה מס בולים בסכום של 177,475 ש"ח בעוד שלדעת התובעת, ועל יסוד עמדתה כפי שפורטה לעיל סכום מס הבולים אשר היה בהן לחול עליה הסתכם לסכום של 121,166 ש"ח.

2.5       בכתב תביעתה עתרה איפוא התובעת לחייב את הנתבעת בהשבת ההפרש בסכום של 64,193 ש"ח.

עילות התביעה עליה נסמכה התובעת בכתב תביעתה הינן הפרת חובה חקוקה, עשיית עושר ולא במשפט והפרת חובת תום הלב.

2.6       בליבת התביעה גלומה הטענה, כי על הנתבעת היה להוון את סכום דמי השכירות האמורים להשתלם לתובע, לאורך תקופה של עשר שנים ולגזור את סכום המס מן השווי המהוון של דמי השכירות.

2.7       הנתבעת לעומת זאת כפרה בטענותיה המשפטיות של התובעת וטענה, כי סכום המס נגבה כדין.

            ליבת טענתה של הנתבעת באשר למוקד המחלוקת הינה, כי סכום המס מוטל על המסמך והסכום הנקוב בו ולא על העיסקה, ומשכך הוטל המס על הערך הנקוב ולא על הערך המהוון.

2.8       אשר למרכיב המע"מ - טענה הנתבעת, כי בהיותו נקוב  בהסכמים, הוא מהווה חלק בלתי נפרד מערך הנשוא שלהם ומכאן שיש לחייב את מס הבולים גם בגינו.

2.9       בצומת זו של הדיון, אטעים כי הדיון במחלוקת שבין בעלי הדין אינו בבחינת חריש בקרקע בתולה, שכן בתי המשפט נדרשו לסוגיות אלו בהקשרים שונים; עם זאת, וכפי שיובהר להלן, ההלכות שנשזרו בפסיקה בסוגיות אלו אינן אחידות. לא יפלא איפוא כי בעלי הדין נדרשו להאריך מעניתם זה בזה וזה בזה תוך שהפליגו למחוזות ההיסטוריה החקיקתית. פרשנות בסוגיות מס, והרצאת היבטים כלכליים אשר לרובם ככולם נודעת השלכה במידה זו או אחרת על התרת המחלוקת. הגם שלא ראיתי צורך לצלול לנבכי הטענות במלוא מוטתן, לא אוכל להתעלם מן העובדה, כי הגם שנס ליחו של חוק מס בולים עם ביטול התוספת לחוק בה נקבעו שיעורי המס, הרי שאין עסקינן במחלוקת לשם שמיים, כי אם בסוגיה חיה ומעשית שיש לה השלכה גם מעבר למחלוקת הספציפית מושא הדיון.

            3.                                        הבסיס הנורמטיבי

                        בסעיף 2 לתוספת א' לחוק נקבעה חובת תשלום מס בולים, בין היתר לגבי:

"הסכם או חלק ממנו לרבות זכרון דברים בין שהוא ראיה לחוזה ובין שהוא מחייב את הצדדים (להלן: "בסעיף זה חוזה") (1) אם ערך הנשוא כולו או מקצתו נקוב בסכום מסוים - 1 ש"ח לכל 250 ש"ח".