פרשנות המונח ''העברת חלק בדירה'' בהסכם גירושין

 פסק דין

הוגש בפנינו ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי שניתן בתאריך כ"ו באלול תשע"ה (10.9.2015) עיקר התביעה היא מתן פרשנות על הסכם גירושין שנחתם ואושר בבית הדין ביום ז' אדר תשמ"ז (6.5.1987).

מסקנת פסק הדין של בית הדין האזורי

"פסק דין זה ניתן ברוב דעות. לדעת המיעוט מגיעה לאישה מחצית מהדירה ולדעת הרוב על האישה להעביר את חלקה בדירה על שם הילדים. הלכך:

א.       תביעת האישה נדחית.

ב.       על האישה להעביר את חלקה בדירה על שם הילדים תוך 90 יום."

נוסח ההסכם אשר בעניינו ניתן פסק הדין נשוא הערעור

"א. חלקה של האישה בדירה [...] מעבירה על שם הילדים והדירה תירשם על שם הבעל והילדים בלבד.

ב. הילדים נשארים בחזקת הבעל.

ג. תכולת הדירה למי שמגדל את הילדים והואיל והבעל מגדל הילדים הרי שתהיה לו זכות דיור בדירה הנ"ל.

ד. כאשר הילדים יהיו בגירים בית הדין ידון על חלקם בדירה.

ה. האישה רשאית לבקר את הילדים בזמנים סבירים.

ו. עם סידור הגט מתבטלים פסקי דין קודמים כולל פסק דין למזונות.

ז. האישה מוותרת על כתובתה ולאור כך אין מניעה לסדר גט פיטורין.

בית הדין אישר את הסכם הגירושין ולצדדים סודר גט באותו יום, הבעל המשיך לגור בדירה ולגדל את הילדים."

עיקר טענות הצדדים בבית הדין האזורי

לאחר עשרים ושמונה שנים ביום י"ג אדר א' תשע"ד (13.2.2014) הגיש הבעל בקשה להעביר את הדירה על שמו ועל שם הילדים וכך נכתב בבקשה:

 "בהסכם משנת 1987 רשום כשהילדים יהיו בגירים בית הדין ידון בעניין הדירה. אני מבקש להעביר את הדירה על שם האבא והילדים כי אני גידלתי אותם ואנו גרים בדירה המדוברת שבהסכם."

ביום ח' אייר תשע"ד (8.5.2014) התקיים דיון. בא כוח הבעל ביקש לקבל צו ללשכת המקרקעין לרישום את הדירה על שמו ועל שם והילדים.