פרקליטות מחוז מרכז נ' בן אלכסנדר דמיאנוב - פסקדין

גזר דין

1. הנאשם הודה והורשע עפ"י הודאתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, עבירה של גרימת מוות ברשלנות ונהיגה בזמן פסילה.

2.עפ"י המתואר בכתב האישום בתאריך 5.11.09 עבד הנאשם בשטח האווירי של נמל התעופה בן-גוריון לקראת טקס שנערך במקום. הנאשם היה ראש צוות שכלל שלושה עובדים, ולדימיר פשקוב, יאן קשיש ונברוז קרבלייב ז"ל (להלן: "המנוח"). הנאשם וצוותו הגיעו למקום ברכב משא מסוג איסוזו הנהוג ע"י אחד מאנשי הצוות. לרכב ארגז משא אשר בחלקו האחורי נסגר ע"י משטח הידראולי שניתן להורידו באופן מקביל לקרקע , כך שיאפשר העלאת ציוד והורדתו מארגז המשא. בשעה 14:30 החליט הנאשם להעביר את הרכב לנקודה אחרת בשטח האווירי ולצורך כך עלו אנשי צוותו על הרכב באופן הבא: ולדימיר עמד על חלקו הימני של המשטח אשר היה מוגבה כמטר מהקרקע כשהוא אוחז בידיו את מסגרת ארגז הרכב ומחסומים שהועמסו עליו. יאן ישב על ארגז הרכב כשרגליו על המשטח. נברוז עמד על חלקו השמאלי של המשטח כאשר הוא אוחז בידו במסגרת הארגז הרכב ומניח רגלו על פח בעל 2 גלגלים שהיה מונח על המשטח. הנאשם, לאחר שראה את אנשי צוותו עומדים כמתואר לעיל, ועל אף שידע שרישיונו נפסל ע"י ביהמ"ש, החל לנהוג ברכב.

לאחר כ-20 מ' ביצע הנאשם פנייה ימינה ואז איבד נברוז את שיווי משקלו, נפל על הכביש ונחבל קשות בראשו. הוא פונה לבי"ח כשהוא מחוסר הכרה ומונשם ונפטר ביום 8.11.09 כתוצאה מהחבלה שספג. (להלן : "התאונה").

3.לאור הסכמת הצדדים,  הוריתי לשירות המבחן להגיש תסקיר בעניינו של הנאשם.

          בתסקיר מיום 4.8.11, תואר הנאשם כבן 38, נשוי ואב לשני קטינים. הוא יליד אוקראינה שעלה לארץ בשנת 1997 עם משפחתו. עובד כשכיר בהתקנת במות בידור ופירוקן.

קצינת המבחן ציינה, כי הנאשם ניהל אורח חיים נורמטיבי ולא היה מעורב בפלילים למעט הרשעה קודמת אחת בעבירת איומים. לעומת זאת עברו התעבורתי מלמד על נהיגה בלתי זהירה.  עוד ציינה קצינת המבחן, כי הנאשם חש כאב נוכח אובדן חיי המנוח ואמפתיה לכאב בני משפחתו ומתייחס לתאונה ולאחריותו בחומרה ומצטער על בחירתו לנהוג. היא התרשמה, כי הנאשם מצוי במצוקה רגשית וסובל מפוסט טראומה. לפיכך  סברה כי הנאשם זקוק לקשר טיפולי עם שירות המבחן ועל מנת שלא לפגוע בתפקודו של הנאשם כבן זוג, הורה ומעסיק המליצה על העמדת הנאשם בצו מבחן במשך שנה במהלכה ישתלב בהליך טיפולי, הטלת מאסר בדרך של עבודות שירות תוך הפעלת המאסר המותנה בחופף.

4.הנאשם נוהג משנת 1999 ולחובתו 22 הרשעות קודמות מהן נהיגה במהירות מופרזת (5 ה"ק),  אי ציות לרמזור אדום, עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף, פניית פרסה תוך סיכון עוברי דרך, ו-2 ה"ק של נהיגה בשכרות מ-08' בגין כל אחת מהן נפסל רישיונו למשך 30 חודשים ובאחת מהן אף הוטל מאסר ע"ת למשך 6 חודשים שהינו בר הפעלה וכן ת.ד. אף היא מ-08' בגין נהיגה בקלות ראש וביצוע פניית פרסה תוך סיכון עוברי דרך .

היינו, עברו התעבורתי של הנאשם מלמד, כי הנאשם הינו נהג המסכן את עצמו ואת יתר המשתמשים בדרך והוא בז לחוקי התעבורה ולהכרעה שיפוטית שניתנה בעניינו ואשר פסלה את רישיונו לתקופה ארוכה .

בפלילים לחובתו ה"ק בעבירת איומים.

5.הצדדים הסכימו על מסגרת של הסדר טיעון  לפיו התביעה תעתור לעונש של מאסר בפועל לתקופה שלא תפחת מ-13 חודשים  ופסילה למשך 15  שנים וההגנה תעתור לעונש של מאסר בדרך של עבודות שירות ופסילה למשך 5 שנים.

יצויין, כי הצדדים הסכימו כי אין המדובר ברשלנות ברף הגבוה.

במסגרת הטיעונים לעונש העידו בתו של המנוח הגב' נזילה מקרנקו ואלמנת המנוח הגב' אנג'ליקה אורל ובסקי, אשר סיפרו על השבר שנגרם בחייהן עקב מותו של המנוח בתאונה ועל הכאב העצום שמלווה אותן יום יום ושעה שעה.

6.כאמור, התביעה עתרה כי בית המשפט יגזור על הנאשם מאסר בפועל לתקופה שלא תפחת מ-13 חודשים  ופסילה למשך 15  שנים.

לטענת התביעה, מדובר בתאונה שנגרמה עקב נהיגתו הרשלנית של הנאשם, ביודעו כי הוא פסול לנהיגה, תאונה שבנקל היה ניתן למנוע, אלמלא רשלנותו של הנאשם. החטאת לגרימת תאונה קשה זו, רובצת לפתחו של הנאשם.

עוד טענה התביעה, כי על בית המשפט לגזור על הנאשם מאסר בפועל הן לאור הרשלנות הגבוהה, הן לאור האינטרס הציבורי שדורש עונש מרתיע והן לאור פסיקת בית המשפט הקובעת, כי העונש הראוי בגין גרימת מוות ברשלנות הינו מאסר בפועל וכך גם לגבי עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

התביעה הדגישה, כי הנאשם במקרה דנן נהג בזמן פסילה, ביודעו כי הוא פסול מלנהוג וכי עונש של מאסר מותנה למשך 6 חודשים מרחף מעל ראשו ואעפ"כ נהג ובאופן רשלני. לפיכך לדעת התביעה אין להסתפק בהפעלת התנאי כעתירת הנאשם.

7.       הסנגור עתר, כי בית המשפט יגזור על הנאשם מאסר בדרך של עבודות שרות לאור האמור בתסקיר שרות המבחן, נסיבותיו האישיות של הנאשם, הודאתו המיידית וחרטתו ולאור העובדה שהנאשם שכל חבר ילדות.

8.ברי, כי כל עונש שייגזר על הנאשם, לא ישיב את המצב לקדמותו ואת המנוח לחיק משפחתו האוהבת, ואף לא יביא מזור לליבם הדואב.